מושג
הכורה הסמיוטית
קריסטבה שאלה את המילה מטימאוס של אפלטון, שם הכורה היא הכלי הקולט או המינקת של כל ההתהוות, וכינתה בה את המערך הריתמי והנע של מטעני הדחף ושל עצירותיהם, הנוצר אצל התינוק סביב גוף האם לפני שקיימים סימן, סובייקט או אובייקט. הכורה מאורגנת על ידי אילוצים גופניים וחברתיים אך לא על ידי חוק או ייצוג, ואפשר לתפוס אותה רק דרך השפעותיה על הלשון, הפעימות והשברים שלה, ולעולם לא לקרוא לה בשמה ישירות. היא הקרקע שממנה נכנס הסמיוטי אל ההסמנה. קריסטבה הציגה אותה בספר מהפכת הלשון הפואטית (1974), והיא נקראה הן כקשר בין האם לתינוק והן כתקופה שלפני שלב המראה.
התפתחות
1974
הוצג בידי ז'וליה קריסטבה
קריסטבה שאלה את מושג הכורה מ״טימאוס״ של אפלטון והגדירה אותו מחדש ב־1974 כהתארגנות ניידת וריתמית של הדחפים, הקודמת לסימן ועומדת ביסודו.
מתוך מהפכת הלשון הפואטית: האוונגרד בסוף המאה התשע־עשרה, לוטראמון ומלרמה (1974)
קשרים
- 1974 הוצג בידי ז'וליה קריסטבה
קריסטבה שאלה את מושג הכורה מ״טימאוס״ של אפלטון והגדירה אותו מחדש ב־1974 כהתארגנות ניידת וריתמית של הדחפים, הקודמת לסימן ועומדת ביסודו.
חיבורים
- 1974
מהפכת הלשון הפואטית: האוונגרד בסוף המאה התשע־עשרה, לוטראמון ומלרמה
עבודת הדוקטורט הממלכתית של קריסטבה, שהוגשה בפריז ב־1973 וראתה אור ב־1974. בהסתמך על פרויד, לאקאן, הגל והבלשנות היא מבחינה בין שני אופנים הפועלים בכל הסמנה: הסמיוטי, התארגנות ריתמית הקשורה בדחפים ומתארגנת בכורה, והסימבולי, סדר הסימן, התחביר והשיפוט, שנוסד בידי השבר התטי. הלשון הפואטית, הנקראת כאן אצל לוטראמון ומלרמה, היא המקום שבו הסמיוטי שב ומשבש את הסימבולי, והסובייקט המדבר שלה הוא סובייקט בתהליך, ובצרפתית גם סובייקט העומד למשפט. תרגום אנגלי מקוצר מאת מרגרט וולר ראה אור ב־1984 בשם Revolution in Poetic Language.