מושג
אהבה ראשונית
כינויו של מיכאל בלינט לקשר המוקדם ביותר של התינוק לעולמו: לא נרקיסיזם השקוע בעצמו, אלא משאלה, המכוונת מן ההתחלה אל הסביבה, להיות אהוב ומטופל בלי לתת דבר בתמורה. הוא ראה בשלב זה שלב שאי אפשר לדלג עליו, וסבר שכל קשר מאוחר נושא עקבות ממנו; בטיפול הוא מתגלה כאשר מטופל, לקראת סופה של אנליזה עמוקה, מסוגל שוב לצפות מן האנליטיקאי לסיפוק פשוט וללא תנאים.
- הוצג בידי
- מיכאל בלינט
- חיבורים מרכזיים
- 3
ניצב כנגד
- נרקיסיזם ראשוני 1937 בלינט מציב את אהבת האובייקט הראשונית במקום שהוקצה בתאוריה של פרויד לנרקיסיזם הראשוני. מה שאפשר לחקור בראשית החיים הוא הקשר הראשוני של הילד לאובייקטים, והנרקיסיזם הנראה במרפאה הוא משני, מעורב בשאריות של אהבת אובייקט מקוטעת.
פותח בידי
- אליס בלינט 1937 מיכאל בלינט מונה את מחקרה של אליס בלינט, לצד מחקרו של אימרה הרמן ומחקרו שלו, כאחד משלושה קווי מחשבה עצמאיים שתוצאותיהם תומכות זו בזו ומרכיבות יחד את התזה של אהבת אובייקט ראשונית.
הוליד את
- השבר הבסיסי 1968 השבר הבסיסי צומח מתאוריית האהבה הראשונית המוקדמת של בלינט. הוא הסימן שנותר כאשר הקשר המוקדם בין התינוק לסביבתו, שהאהבה הראשונית מתארת, אינו מספק את מה שהתינוק הזדקק לו.
- השלב הסימביוטי מאהלר קיבלה מהבאלינטים ומתרז בנדק את רעיון האחדות הדואלית של אם ותינוק, שהפך לשלב הסימביוטי שלה. לכן הקשר לאהבה הראשונית של הבאלינטים הוא קשר של מקור, ואין המושגים זהים.