מושג
הסביבה הלא-אנושית
התזה של הרולד סרלס, שהוצגה בספרו משנת 1960, שלפיה הסביבה הלא-אנושית של חיי האדם, כמו בעלי חיים, צמחים, נוף וחפצים, אינה רקע ניטרלי. בעיניו היא אחד המרכיבים היסודיים של הקיום הנפשי. לכל אדם יש זיקה מודעת או לא-מודעת לסביבה זו, והיא אמביוולנטית: התעלמות ממנה פוגעת ברווחתו הנפשית. בהתפתחות על הילד ללמוד להבחין בין עצמו לבין העולם הלא-אנושי, ולא רק בינו לבין בני אדם אחרים. בסכיזופרניה הבחנה זו משתבשת, למשל בתחושה שאדם הוא עצמו לא-אנושי או ביחס לאחרים כאל חפצים, וגם מבוגרים רגילים נסוגים לצורות כאלה כדי למצוא מנוחה מתביעות הקשר האנושי.
- הוצג בידי
- הרולד סרלס
- חיבורים מרכזיים
- 1
הוצג בידי
- הרולד סרלס 1960 ספרו הראשון של סרלס, "הסביבה הלא-אנושית" (1960), טען שזיקתו של אדם לבעלי חיים, לנוף ולחפצים היא חלק יסודי ואמביוולנטי של החיים הנפשיים, הן בהתפתחות התקינה והן בסכיזופרניה.