הזיה שלילית

כשל בתפיסת דבר מה שנמצא נוכח, מקבילתה של ההזיה החיובית, התופסת את מה שאינו קיים. פרויד נגע בה בהקשר של ההיפנוזה ובמטא-פסיכולוגיה של החלום; אנדרה גרין עשה אותה למושג מרכזי, וטען שההזיה השלילית של האם אצל התינוק, לאחר שהפנים את טיפולה, מותירה מבנה מסגר, מרחב ריק שבו יכולים אחר כך להיווצר ייצוגים, ובמקום שהדבר נכשל מופיע ״לבן״ במקום המחשבה.