מושג
יחסי אובייקט נרקיסיסטיים
תיאורו של הרברט רוזנפלד, במאמרו מ-1964 על הפסיכופתולוגיה של הנרקיסיזם, לאופן שבו מטופלים נרקיסיסטיים מתייחסים לאובייקטים: לא בנסיגה מהם, כפי שרמז המודל של פרויד, אלא בנטילת בעלות אומניפוטנטית עליהם. באמצעות הפנמה אומניפוטנטית נתבעות תכונותיו הטובות של האובייקט כשל העצמי, ובאמצעות השלכה אומניפוטנטית מושלכים לתוכו חלקים לא רצויים של העצמי, ואז הוא מוחזק מופחת ערך. העצמי והאובייקט אינם נבדלים זה מזה, ולכן הנפרדות של האובייקט, ועימה התלות בו והקנאה בו, אינן נחוות לעולם. התוצאה היא אידיאליזציה עצמית גרנדיוזית, שכונתה מאוחר יותר נרקיסיזם ליבידינלי, ובאנליזה היא מתגלה כהעברה המבטלת את ערכה של עזרת האנליטיקאי.
התפתחות
1964
הוצג בידי הרברט רוזנפלד
מאמרו של רוזנפלד מ-1964 תיאר את הנרקיסיזם לא כנסיגה מן האובייקטים אלא כיחס אומניפוטנטי אליהם, שבו טובו של האובייקט מנוכס בהפנמה וחלקיו הלא רצויים של העצמי מושלכים לתוכו, כך שהנפרדות, התלות והקנאה מוכחשות.
מתוך על הפסיכופתולוגיה של הנרקיסיזם: גישה קלינית (1964);מצבים פסיכוטיים: גישה פסיכואנליטית (1965)
קשרים
- 1964 הוצג בידי הרברט רוזנפלד
מאמרו של רוזנפלד מ-1964 תיאר את הנרקיסיזם לא כנסיגה מן האובייקטים אלא כיחס אומניפוטנטי אליהם, שבו טובו של האובייקט מנוכס בהפנמה וחלקיו הלא רצויים של העצמי מושלכים לתוכו, כך שהנפרדות, התלות והקנאה מוכחשות.
- 1964 נגזר מתוך הזדהות השלכתית
יחס האובייקט הנרקיסיסטי האומניפוטנטי נשען על הזדהות השלכתית והזדהות הפנמתית: חלקים מן העצמי מושלכים אל תוך האובייקט, והאובייקט מופנם כאילו היה העצמי, כך שאין הכרה באובייקט נפרד.
חיבורים
- 1964
על הפסיכופתולוגיה של הנרקיסיזם: גישה קלינית
מאמרו הראשון של רוזנפלד על נרקיסיזם, שבו הוא מעצב אותו מחדש במושגים קלייניאניים. בעוד שפרויד תיאר את הנרקיסיזם כליבידו שנסוג מן האובייקטים אל האני, מתאר רוזנפלד את יחסי האובייקט האומניפוטנטיים של מטופלים נרקיסיסטיים. באמצעות הפנמה אומניפוטנטית תובע העצמי את תכונותיו הטובות של האובייקט כשלו; באמצעות השלכה אומניפוטנטית הוא מטיל את חלקיו הלא רצויים אל תוך האובייקט, שמוחזק אז מופחת ערך. התוצאה היא אידיאליזציה גרנדיוזית של העצמי. מבנה זה מגן מפני ההכרה בנפרדותו של האובייקט הטוב, שהייתה מעוררת תלות, קנאה ודחפים הרסניים, וחרדות של בלבול, התפרקות והתפוררות. באנליזה הוא מתגלה כהעברה המבטלת את ערכה של עזרת האנליטיקאי. המאמר הודפס שוב בספר מצבים פסיכוטיים (1965) ובקובץ Rosenfeld in Retrospect (2008), ואוטו קרנברג מנה מאוחר יותר את גישתו של רוזנפלד בין הגישות שעליהן נשען.
- 1965
מצבים פסיכוטיים: גישה פסיכואנליטית
ספרו הראשון של רוזנפלד מקבץ את המאמרים שכתב בין 1946 ל־1964, מדיווח המקרה הראשון שלו על מטופל סכיזופרני עם דפרסונליזציה (1947) ועד למאמרו הקליני על הפסיכופתולוגיה של הנרקיסיזם (1964). יחד הם מיישמים את תיאורה של מלאני קליין את החרדות וההגנות המוקדמות, ובראשן הפיצול וההזדהות ההשלכתית, על האנליזה של סכיזופרניה ועל היפוכונדריה, התמכרות לסמים, דיכאון ומצבים מאניים־דפרסיביים. הספר טוען שאפשר לטפל במטופלים פסיכוטיים באמצעות פרשנות בתוך הסטינג האנליטי, משום שהם מפתחים העברה משלהם, העברה פסיכוטית, המאופיינת בהשלכה מסיבית על האנליטיקאי. הוא כולל גם את תיאורו את מצבי הבלבול (1950) ואת ניסוחו הראשון של יחסי האובייקט הנרקיסיסטיים. הספר יצא לאור בלונדון בהוצאת הוגארת' והמכון לפסיכואנליזה, ובניו יורק בהוצאת International Universities Press.
ראו גם
מקושר מתוך
אישים
הערות שוליים
- על הפסיכופתולוגיה של הנרקיסיזם: גישה קלינית1964מקור לקשר
- מצבים פסיכוטיים: גישה פסיכואנליטית1965מקור לקשר