מושג
מטונימיה
בהוראתו של לאקאן, החיבור של מסמן למסמן לאורך שרשרת המסמנים, מילה למילה. החיבור הזה מעביר את המשמעות הלאה ודוחה אותה שוב ושוב, בלי לחצות אל המסומן. לאקאן שאל את המונח מן ההבחנה שערך יאקובסון ב-1956 בין הקוטב המטונימי של הלשון, הנשען על צירוף ועל סמיכות, לבין הקוטב המטפורי, הנשען על בחירה ועל החלפה. במאמר «L'instance de la lettre dans l'inconscient» (1957) עשה לאקאן את המטונימיה למבנה של ההתקה אצל פרויד, האמצעי שבו הלא-מודע עוקף את הצנזורה. עוד קבע כי התשוקה היא מטונימיה, כשם שהסימפטום הוא מטפורה: התשוקה מכוונת תמיד אל דבר אחר, ולכן היא גולשת לאורך השרשרת ואינה נחה לעולם על אובייקט.
- הוצג בידי
- ז׳אק לאקאן
- חיבורים מרכזיים
- 1
הוצג בידי
- ז׳אק לאקאן 1957 במאמר «L'instance de la lettre dans l'inconscient» (1957, קובץ ב-Écrits) הופך לאקאן את הקוטב המטונימי של יאקובסון למושג פסיכואנליטי. המטונימיה נעשית החיבור מילה למילה לאורך שרשרת המסמנים, ולאקאן מציב אותה לצד המטפורה: הסימפטום הוא מטפורה והתשוקה היא מטונימיה.
נגזר מתוך
- התקה 1957 לאקאן קורא את ההתקה (Verschiebung) של פרויד בעבודת החלום כמטונימיה: העתקת המשמעות מיסוד אחד לבא אחריו לאורך השרשרת, שבה הלא-מודע משתמש כדי לחמוק מן הצנזורה. באותו אופן הוא קורא את העיבוי כמטפורה.
כנגדו ניצב
- מטפורה 1957 בעקבות יאקובסון, לאקאן עושה את המטפורה ואת המטונימיה לשני הקטבים המנוגדים של פעולת המסמן. המטפורה מחליפה מסמן במסמן וחוצה את הקו המפריד אל המשמעות; המטונימיה מחברת מסמן למסמן ומשאירה את הקו במקומו. את הצמד הוא ממפה על העיבוי ועל ההתקה, ועל הסימפטום ועל התשוקה.