מושג
דחף החיים
בתורת הדחפים האחרונה של פרויד, שהוצגה ב"מעבר לעקרון העונג" (1920), הדחפים הנוטים לשמר את החיים ולאחד את החומר החי ליחידות גדולות יותר ויותר, ושאותם כינה גם ארוס. הם כוללים הן את הדחפים המיניים והן את דחפי שימור העצמי שקודם לכן העמיד מולם, ועומדים מול דחף המוות. "תרבות במצוקה" (1930) מתאר את תולדות התרבות כמאבק בין השניים.
להמשך קריאה- מושג־על
- דחף
- הוצג בידי
- זיגמונד פרויד
- חיבורים מרכזיים
- 3
- קשור ל
- דחף המוות
הוצג בידי
- זיגמונד פרויד 1920 ב"מעבר לעקרון העונג" פרויד מכנס את הדחפים המיניים ואת דחפי שימור העצמי לדחפי החיים, הארוס, השואפים ללכד את החומר החי ליחידות גדולות יותר ויותר, ומעמיד אותם מול דחפי המוות. "האני והסתמי" בונה על זוג זה את תאוריית הדחפים השנייה.
ניצב כנגד
- דחף המוות 1920 תאוריית הדחפים השנייה של פרויד היא דואליזם: הארוס קושר את החומר החי ליחידות גדולות יותר ויותר, ודחף המוות נוטה להתיר קשרים ולהוביל בחזרה אל הדומם. כל החיים, כותב פרויד ב-1930, הם המשחק והמאבק בין השניים, המצויים על פי רוב כשהם מתוכים זה בזה.