מושג
מצב היפנואידי
המונח של יוזף ברויאר למצב תודעה דמוי-חלום, מעין היפנוזה עצמית, המופיע בשעת חלימה בהקיץ או תחת רגש עז, ובו יכולת האסוציאציה מוגבלת. רעיונות העולים במצב כזה נותרים מנותקים משאר התודעה ועלולים להפוך לפתוגניים; ברויאר ראה במצבים אלה את היסוד והתנאי של ההיסטריה, ואילו פרויד בא לראות בהם תוצר משני של ההגנה.
להמשך קריאה- הוצג בידי
- יוזף ברויאר
- חיבורים מרכזיים
- 3
- קשור ל
הוצג בידי
- יוזף ברויאר 1893 הטענה שהמצבים ההיפנואידיים הם היסוד והתנאי של ההיסטריה הופיעה לראשונה ב"הודעה המוקדמת" (1893); בפרק התיאורטי שכתב ב"מחקרים בהיסטריה" מצדיק ברויאר את המונח "היפנואידי" ככזה המציין את הדמיון הפנימי בין מצבים הקרובים להיפנוזה עצמית.
נגזר מתוך
- דיסוציאציה 1893 המצב ההיפנואידי הוצע כדי להסביר את פיצול התודעה שהפסיכיאטריה הצרפתית תיארה כ"תודעה כפולה" (double conscience). "ההודעה המוקדמת" טוענת שפיצול זה קיים בצורה ראשונית בכל היסטריה, מציינת שהמחברים מסכימים בכך עם בינה ועם שני הז'אנה, ומצרפת את הנטייה לדיסוציאציה למצבים החריגים שהיא מכנה היפנואידיים. בפרק התיאורטי שלו רואה ברויאר את עיקר חשיבותם של המצבים ההיפנואידיים בכוחם לחולל את פיצול הנפש.
התפצל אל
- הגנה 1895 פרויד מעמיד את היסטריית ההגנה שלו, שבה כוח נפשי מרחיק את הרעיון מן האגו, מול היסטריה היפנואידית של ברויאר, שבה הרעיון נותר מחוץ לאגו בשל המצב שבו עלה ואינו נתקל בהתנגדות; הוא משער שההגנה היא היסודית מבין השתיים.