מושג
קנאה
בתאוריה של מלאני קליין, התחושה הזועמת שאדם אחר מחזיק דבר טוב ונהנה ממנו, יחד עם הדחף לגזול אותו או לקלקל אותו. קליין פיתחה את המושג בספר 'קנאה והכרת תודה' (1957), שהרחיב הרצאה שנישאה בקונגרס ז'נבה ב-1955. לפי הספר, הקנאה פועלת מראשית החיים. תחילה היא מכוונת אל השד המזין, דווקא בשל הטוב שהוא מעניק, ומאוחר יותר אל האיחוד המיני של ההורים. היא בחלקה ביטוי מולד של יצר המוות, ומצוקה מחמירה אותה. בשונה מן החמדנות, הרוצה להחזיק בכל הטוב, הקנאה תוקפת את הטוב עצמו. משום שהיא מקלקלת את האובייקט הטוב, היא מטשטשת את ההבחנה בין טוב לרע ומערערת את הפיצול שעליו נשען הביטחון המוקדם. היא גם מגבירה את הרדיפה ואת האשמה ומעכבת את עבודת העמדה הדיכאונית. מול הקנאה העמידה קליין את הכרת התודה, ביטוי של אהבה ושל יצר החיים.
להמשך קריאה- הוצג בידי
- מלאני קליין
- חיבורים מרכזיים
- 3
- קשור ל
הוצג בידי
- מלאני קליין 1957 קליין הציגה את התאוריה לראשונה בהרצאה 'A Study of Envy and Gratitude' בקונגרס ז'נבה ביולי 1955, ופרסמה אותה בצורה מורחבת בספר 'קנאה והכרת תודה' (1957). הקנאה מופיעה כבר בעבודתה המוקדמת יותר על שלביו המוקדמים של קונפליקט אדיפוס, אך כאן היא עושה את הקנאה הראשונית בשד הטוב למושג עצמאי ומצמידה לה את הכרת התודה.
כנגדו ניצב
- הכרת תודה 1957 קליין מעמידה את הכרת התודה מול הקנאה: הקנאה מקלקלת את האובייקט הטוב, והכרת התודה מפנימה אותו ובונה עליו. עוצמתן של שתיהן קובעת אם האובייקט הטוב יוכל להתבסס היטב.
הוליד את
- התקפות על חיבורים 1959 ביון, שכתב שנתיים אחרי 'קנאה והכרת תודה' של קליין, מייחס את ההתקפות על חיבורים בחלקן לעודף מולד של שנאה וקנאה. הקנאה בשד המבין, ובכל זיווג יצירתי כמו מעשה המין של ההורים או עבודת הזוג האנליטי, היא שמדרבנת את המטופל לקלקל את החיבור.