מושג
פסיכולוגיית האגו
אסכולה בפסיכואנליזה שמציבה את האגו, ולא רק את הדחפים ואת הלא-מודע המודחק, כמושא מחקרה העיקרי. בהסתמך על התאוריה המבנית של פרויד ועל תיאור מנגנוני ההגנה של אנה פרויד, טען היינץ הרטמן ב-1939 שעל הפסיכואנליזה לחקור גם פונקציות של האגו כמו תפיסה, חשיבה, זיכרון ותנועה, המתפתחות מחוץ לקונפליקט, ולראות בהסתגלות האגו לסביבתו בעיה מרכזית. יחד עם ארנסט קריס ורודולף לוונשטיין ביקש להפוך את הפסיכואנליזה לפסיכולוגיה כללית. האסכולה שלטה בפסיכואנליזה האמריקאית משנות ה-40 ועד שנות ה-70, וז׳אק לאקאן הפך אותה ליעד מרכזי של ביקורתו.
התפתחות
1939
פותח בידי היינץ הרטמן
בחיבורו "Ich-Psychologie und Anpassungsproblem" קרא הרטמן להרחיב את פסיכולוגיית האגו של פרויד אל פונקציות האגו שאין לגזור אותן מן הדחפים, ובמאמריו המאוחרים, שקובצו ב-"Essays on Ego Psychology" (1964), הפך זאת לתאוריה כללית של האגו.
מתוך מסות על פסיכולוגיית האגו: בעיות נבחרות בתיאוריה הפסיכואנליטית (1964);פסיכולוגיית האגו ובעיית ההסתגלות (1939)
1966
זכה לביקורת מצד ז׳אק לאקאן
במאמרים שקובצו ב-"Écrits" (1966) תקף לאקאן את פסיכולוגיית האגו של הרטמן, קריס ולוונשטיין, וטען שחיזוק אגו אוטונומי ומסותגל מהווה בגידה בגילוי הלא-מודע של פרויד.
מתוך כתבים (1966)
קשרים
- 1939 פותח בידי היינץ הרטמן
בחיבורו "Ich-Psychologie und Anpassungsproblem" קרא הרטמן להרחיב את פסיכולוגיית האגו של פרויד אל פונקציות האגו שאין לגזור אותן מן הדחפים, ובמאמריו המאוחרים, שקובצו ב-"Essays on Ego Psychology" (1964), הפך זאת לתאוריה כללית של האגו.
- 1966 זכה לביקורת מצד ז׳אק לאקאן
במאמרים שקובצו ב-"Écrits" (1966) תקף לאקאן את פסיכולוגיית האגו של הרטמן, קריס ולוונשטיין, וטען שחיזוק אגו אוטונומי ומסותגל מהווה בגידה בגילוי הלא-מודע של פרויד.
חיבורים
- 1939
פסיכולוגיית האגו ובעיית ההסתגלות
את המאמר הארוך הזה הרצה היינץ הרטמן בפני האגודה הפסיכואנליטית של וינה ב-17 בנובמבר 1937, ופרסם אותו ב-1939 ב-Internationale Zeitschrift für Psychoanalyse und Imago (כרך 24, עמ' 62–135). זהו הניסוח המכונן של פסיכולוגיית האגו הפסיכואנליטית. הרטמן מזכיר שהפסיכואנליזה שואפת להיות פסיכולוגיה כללית במובן הרחב ביותר, ומציין שפסיכולוגיית האגו האנליטית הייתה עד אז בעיקרה פסיכולוגיה של הקונפליקט. הוא יוצא מתיאור ההגנות של האגו אצל אנה פרויד, וקורא לפסיכואנליזה לחקור גם את פונקציות האגו המתפתחות מחוץ לקונפליקט. לפונקציות אלה הוא מציע את השם הזמני "אזור האגו המשוחרר מקונפליקט". אין כוונתו לתחום בנפש שהוא חסין מקונפליקט מעיקרו, אלא לתהליכים שאצל אדם מסוים נשארים למעשה מחוץ לקונפליקט. לטענתו, ההבחנה בין התפתחות דרך קונפליקט להתפתחות שלווה אינה חופפת להבחנה בין הפתולוגי לנורמלי. המחצית השנייה של המאמר הופכת את ההסתגלות לבעיה מרכזית של התאוריה הפסיכואנליטית. האגו הוא איבר ההסתגלות של הפרט. לצד השינוי האלופלסטי והאוטופלסטי של פרויד מונה הרטמן את בחירתה של סביבה חדשה כדרך שלישית. הוא מודד את ההסתגלות ביחס למצבים הצפויים בממוצע, ומתאר את התינוק שנולד כמותאם מיומו הראשון לסביבתו הצפויה הממוצעת. הוא דן גם בהתאמה ההדדית של הפונקציות בתוך האגו, בכוח האגו, באוטומטיזמים, ובמשמעות של כל אלה למושג הבריאות הנפשית. התרגום האנגלי של דייוויד רפפורט ראה אור ב-1958 בשם Ego Psychology and the Problem of Adaptation.
- 1964
מסות על פסיכולוגיית האגו: בעיות נבחרות בתיאוריה הפסיכואנליטית
קובץ זה של מאמרי היינץ הרטמן ראה אור בניו יורק בהוצאת International Universities Press ב-1964 (xv + 492 עמודים). עשרים פרקיו משתרעים על פני יותר משלושה עשורים: ממחקרים קליניים וניסויים מוקדמים משנותיו בווינה ועד למאמרים העיוניים משנות ה-50, שבהם פיתח את פסיכולוגיית האגו הפסיכואנליטית אחרי "פסיכולוגיית האגו ובעיית ההסתגלות". בין המאמרים "Psychoanalysis and the Concept of Health", ו-"Comments on the Psychoanalytic Theory of the Ego", שבו הבחין בין האגו כמערכת נפשית לבין העצמי. מאמרים אחרים הם "The Mutual Influences in the Development of Ego and Id", "Notes on the Theory of Sublimation", שבו פיתח את מושג הניטרול, ו-"Notes on the Reality Principle". מאמרים נוספים עוסקים בתאוריית הדחפים, בפעולה רציונלית ולא רציונלית, בפסיכואנליזה ובסוציולוגיה, ביישום מושגים פסיכואנליטיים במדעי החברה, בפסיכולוגיה התפתחותית, בהשלכות הטכניות של פסיכולוגיית האגו, בסכיזופרניה, בנוירוזה הינקותית, בהתפתחות מושג האגו בכתבי פרויד ובפסיכואנליזה כתאוריה מדעית. המאמרים משנות ה-50 המקובצים כאן פורשים את ההבחנה שלו בין אוטונומיה ראשונית למשנית של האגו. הכרך מביא גם מחקרים על פליטות בפסיכוזת קורסקוב, על זכירת משימות שהושלמו ושלא הושלמו בנוירוזה טורדנית-כפייתית, ועל תאומים. מהדורה גרמנית ראתה אור בשם Ich-Psychologie: Studien zur psychoanalytischen Theorie.
- 1966
קובץ מאמריו של לאקאן, שראה אור בהוצאת Seuil ב-1966: כרך של כתשע מאות עמודים, המכנס מאמרים וחיבורים שנכתבו במשך שלושה עשורים, בין 1936 ל-1966. נכללים בו הטקסט על שלב המראה שהוצג בציריך ב-1949; נאום רומא מ-1953, «הפונקציה והשדה של הדיבור והלשון בפסיכואנליזה», שכונה המניפסט המכונן של הלאקאניזם; «L'instance de la lettre dans l'inconscient» (1957); והמאמר מ-1958 על הטיפול בפסיכוזה. במאמרים אלה מוביל לאקאן את 'החזרה לפרויד' שלו דרך הבלשנות הסטרוקטורלית, קורא את הלא-מודע כבנוי כשפה, ויוצא נגד פסיכולוגיית האגו של הרטמן, קריס ולוונשטיין. הספר היה לרב-מכר בצרפת ועשה את לאקאן ל'פרויד הצרפתי', אך גם קיבע את המוניטין שלו ככותב קשה. התרגום השלם הראשון שלו לאנגלית, מאת ברוס פינק בשיתוף הלואיז פינק וראסל גריג, ראה אור בהוצאת W. W. Norton ב-2006.
ראו גם
אישים
הערות שוליים
- מסות על פסיכולוגיית האגו: בעיות נבחרות בתיאוריה הפסיכואנליטית1964מקור לקשר
- פסיכולוגיית האגו ובעיית ההסתגלות1939מקור לקשר
- כתבים1966מקור לקשר