מושג
מודל הדחף והמודל ההתייחסותי
שתי המשפחות שלתוכן מיינו ג'יי גרינברג וסטיבן מיטשל את התאוריות הפסיכואנליטיות בספרם יחסי אובייקט בתאוריה פסיכואנליטית (1983), לפי מה שכל תאוריה רואה כחומר היסוד של הנפש. במודל הדחף/מבנה, שראשיתו בפרויד, היחסים עם אחרים נגזרים מן הדחפים: האחר חשוב כמטרה או כאמצעי לסיפוק הדחף, והמבנה הנפשי צומח מתוך ההתמודדות עם לחץ הדחפים. במודל ההתייחסותי/מבנה, שראשיתו בתאוריה הבינאישית של סאליבן ובתאוריית יחסי האובייקט של פרברן, היחסים עם אחרים קודמים והמבנה הנפשי נבנה מהם. לדעת המחברים שני המודלים נשענים על תפיסות של טבע האדם שאינן מתיישבות זו עם זו, והם קראו תאוריות מאוחרות יותר או כניסיון להכיל ממצאים התייחסותיים בתוך תאוריית הדחף (הרטמן, מאלר, ג'ייקובסון, קרנברג) או כעירוב של שני המודלים (קוהוט, סנדלר).
- הוצג בידי
- חיבורים מרכזיים
- 1
- קשור ל
- פסיכואנליזה התייחסותית
הוצג בידי
- סטיבן מיטשל 1983 יחד עם גרינברג שרטט מיטשל את הקו בין תאוריות שבהן היחסים עם אחרים משרתים את הדחפים לבין תאוריות שבהן היחסים קודמים. חלוקה זו הייתה למסגרת המכוננת של האסכולה ההתייחסותית.
- ג'יי גרינברג 1983 גרינברג, שותפו של מיטשל לספר מ-1983, חולק עמו את הקרדיט על המיון לשני מודלים. בניגוד למיטשל טען מאוחר יותר שהפסיכואנליזה אינה יכולה לוותר על מושג של דחף.
הוליד את
- פסיכואנליזה התייחסותית האסכולה שאובת את שמה ואת נקודת המוצא שלה מן החלוקה מ-1983 למודל דחף/מבנה ולמודל התייחסותי/מבנה. היא צמחה מן הצד ההתייחסותי של חלוקה זו.