מושג
דיסוציאציה
חלוקה של החיים הנפשיים שבה קבוצה של רעיונות, זיכרונות או תפקודים מתנהלת בנפרד מעיקר התודעה ומנותקת מקשר אסוציאטיבי עמה. הפסיכיאטריה הצרפתית תיארה את צורותיה הקיצוניות כ"תודעה כפולה" (double conscience), ופייר ז'אנה ייחס אותה לחולשה מולדת של הסינתזה הנפשית. ב-1893 אימצו ברויאר ופרויד את המושג כפיצול התודעה הקיים, לפחות בצורה ראשונית, בכל היסטריה, וברויאר הסביר אותו באמצעות מצבים היפנואידיים. פרויד בא במהרה להסביר את הפיצול באופן דינמי, כתוצאה של קונפליקט בין כוחות נפשיים שההדחקה מקיימת, והמונח נסוג בפסיכואנליזה עד שאנליטיקאים בין-אישיים והתייחסותיים וחוקרי הטראומה שבו אליו במאה העשרים.
התפתחות
1895
פותח בידי יוזף ברויאר
בפרק התיאורטי שכתב ב"מחקרים בהיסטריה" מקבל ברויאר, בעקבות החוקרים הצרפתים, שישנו פיצול של הפעילות הנפשית, ומקדיש פרק לרעיונות לא-מודעים ולפיצול הנפש. הוא מעדיף לדבר על פיצול הנפש ולא על פיצול התודעה, ורואה במצבים ההיפנואידיים את תנאו העיקרי בהיסטריות הגדולות.
מתוך מחקרים בהיסטריה (1895)
1910
עובד מחדש בידי זיגמונד פרויד
בהרצאותיו באוניברסיטת קלארק מעמיד פרויד את הסברו של ז'אנה לדיסוציאציה ההיסטרית, כשל מולד ללכד את התהליכים הנפשיים לכל אחדות, מול הסברו שלו: הפיצול אינו חסר בסינתזה אלא תוצאה של מאבק פעיל בין שתי קבוצות נפשיות, שההדחקה מקיימת ושבטיפול הוא מתגלה כהתנגדות.
מתוך על פסיכואנליזה (1910)
קשרים
- 1893 הוליד את מצב היפנואידי
המצב ההיפנואידי הוצע כדי להסביר את פיצול התודעה שהפסיכיאטריה הצרפתית תיארה כ"תודעה כפולה" (double conscience). "ההודעה המוקדמת" טוענת שפיצול זה קיים בצורה ראשונית בכל היסטריה, מציינת שהמחברים מסכימים בכך עם בינה ועם שני הז'אנה, ומצרפת את הנטייה לדיסוציאציה למצבים החריגים שהיא מכנה היפנואידיים. בפרק התיאורטי שלו רואה ברויאר את עיקר חשיבותם של המצבים ההיפנואידיים בכוחם לחולל את פיצול הנפש.
- 1895 פותח בידי יוזף ברויאר
בפרק התיאורטי שכתב ב"מחקרים בהיסטריה" מקבל ברויאר, בעקבות החוקרים הצרפתים, שישנו פיצול של הפעילות הנפשית, ומקדיש פרק לרעיונות לא-מודעים ולפיצול הנפש. הוא מעדיף לדבר על פיצול הנפש ולא על פיצול התודעה, ורואה במצבים ההיפנואידיים את תנאו העיקרי בהיסטריות הגדולות.
- 1910 עובד מחדש בידי זיגמונד פרויד
בהרצאותיו באוניברסיטת קלארק מעמיד פרויד את הסברו של ז'אנה לדיסוציאציה ההיסטרית, כשל מולד ללכד את התהליכים הנפשיים לכל אחדות, מול הסברו שלו: הפיצול אינו חסר בסינתזה אלא תוצאה של מאבק פעיל בין שתי קבוצות נפשיות, שההדחקה מקיימת ושבטיפול הוא מתגלה כהתנגדות.
חיבורים
- 1895
- 1910
״על פסיכואנליזה״ (Über Psychoanalyse) הוא נוסחן של חמש ההרצאות שנשא פרויד בגרמנית בספטמבר 1909 בחגיגות מלאת עשרים שנה לאוניברסיטת קלארק בווסטר שבמסצ׳וסטס. הן ראו אור ב־1910 בהוצאת פרנץ דויטיקה בלייפציג ובווינה, והוקדשו לנשיא האוניברסיטה, ג׳ סטנלי הול. ההרצאות פונות לקהל של אנשי אקדמיה ושל הדיוטות, ומציגות בתמצית את ראשיתה של הפסיכואנליזה ואת ממצאיה עד אז. בהרצאה הראשונה מייחס פרויד את ראשית השיטה לטיפולו של יוזף ברויאר באישה צעירה היסטרית בשנים 1880–1882. בהיפנוזה נזכרה בסצנות שבהן נוצרו הסימפטומים שלה, וביטוי הרגש שנבלם אז העלים אותם: ״ריפוי בדיבור״. פרויד מסכם שההיסטריים סובלים מזיכרונות, ומסביר את הסימפטומים הגופניים כהמרה של רגש כלוא. ההרצאה השנייה מספרת כיצד ויתר פרויד על ההיפנוזה וגילה שהזיכרונות הנשכחים מוחזקים בידי כוח הנחווה בטיפול כהתנגדות. זהו אותו כוח שדחק אותם בשעתו מן התודעה: הדחקה של משאלה שאינה מתיישבת עם אמות המידה המוסריות והאסתטיות של האדם. הסימפטום הוא תחליף מעוות למודחק. ההרצאה השלישית מתארת את האסוציאציות החופשיות על פי כלל היסוד, את מושג ה״תסביך״ של אסכולת ציריך, את פירוש החלומות כ״דרך המלך אל הלא־מודע״ ואת משמעותן של פליטות הפה ושאר הפעולות הכושלות. הרביעית טוענת שהאנליזה מובילה בקביעות אל חיי המין של המטופל ואל ילדותו. היא מציגה את המיניות הילדית (האזורים הארוגניים, האוטו־ארוטיות, הדחפים החלקיים ובחירת האובייקט) ואת ״תסביך הגרעין״ של אהבה להורה אחד ויריבות עם האחר. החמישית מסבירה את ההתחלה במחלה כבריחה ממציאות מתסכלת אל סיפוק תחליפי, בדרך של נסיגה (רגרסיה) ופנטזיה, ומעמידה את הנוירוזה מול האמנות. היא מציגה את ההעברה כאישוש החזק ביותר לתיאוריה ומשיבה לחשש שהעלאת המודחק לתודעה מסוכנת. באנליזה שיפוט מודע בא במקום ההדחקה, אנרגיה משתחררת לעידון (סובלימציה), ולחלק מן הדחפים ניתן סיפוק ישיר. פרויד חותם באזהרה מפני הנזק שבהדחקה מינית מופרזת בתרבות, במעשה בתושבי שילדה שגוועו את סוסם ברעב כשקיצצו את מנת השיבולת־שועל שלו.
ראו גם
מקושר מתוך
אישים
הערות שוליים
- מחקרים בהיסטריה1895מקור לקשר
- על פסיכואנליזה1910מקור לקשר