מושג
העברה נגדית
התגובות הרגשיות של האנליטיקאי למטופל, כולל אלה שמעוררת ההעברה.
התפתחות
1910
הוצג בידי זיגמונד פרויד
נותן שם להעברה הנגדית של האנליטיקאי וקורא לאנליטיקאים להכיר בה ולהתגבר עליה.
מתוך סיכוייה לעתיד של התרפיה הפסיכואנליטית (1910)
1948
פותח בידי היינריך ראקר
ממאמריו מ-1948 באגודה הפסיכואנליטית הארגנטינאית ואילך ראה ראקר בהעברה הנגדית כלי טכני להבנת המטופל ולא רק סכנה. ב-1957 טען שיש להבין אותה כמכלול התגובה הנפשית של האנליטיקאי, שבתוכו מבחינים בין הזדהויות תואמות למשלימות. הוא הגיע לכך באופן עצמאי, במקביל לפולה היימן שעבדה בכיוון דומה.
מתוך המשמעויות והשימושים של העברה נגדית (1957)
1949
פותח בידי דונלד ויניקוט
טוען שעל האנליטיקאי, בייחוד עם מטופלים פסיכוטיים ואנטי-סוציאליים, להכיר בשנאתו שלו, להבחין בין מה שאובייקטיבי בה לבין שאריות אישיות, ולשמור אותה זמינה לעבודה האנליטית.
מתוך שנאה בהעברה הנגדית (1949)
1950
עובד מחדש בידי פאולה היימן
עיצוב מחדש של ההעברה הנגדית ככלי לחקירת הלא-מודע של המטופל.
מתוך על העברה נגדית (1950)
1965
פותח בידי אוטו קרנברג
קרנברג צידד בתפיסה רחבה, "טוטליסטית", של ההעברה הנגדית כתגובה הרגשית הכוללת של האנליטיקאי למטופל, ולא רק כקונפליקטים הלא-פתורים של האנליטיקאי עצמו, וראה בה מקור מידע חשוב במיוחד בטיפול במטופלים גבוליים ובמטופלים אחרים הסובלים מהפרעות קשות.
מתוך מצבים גבוליים ונרקיסיזם פתולוגי (1975)
ללא תאריך
פותח בידי הרולד סרלס
סרלס ראה ברגשותיו של האנליטיקאי עצמו, ובהם אהבה, שנאה ובלבול, מידע מרכזי על המטופל ועל הקשר ביניהם. מבחר מאמריו בנושא ראה אור בספר "העברה נגדית ונושאים קשורים" (1979).
מתוך העברה נגדית ונושאים קשורים: מאמרים נבחרים (1979);אהבה אדיפלית בהעברה הנגדית (1959);לקרוא את הרולד סרלס (2007)
קשרים
הוצג בידי
נגזר מתוך
- 1910 העברה
פותח בידי
- 1948 היינריך ראקר
ממאמריו מ-1948 באגודה הפסיכואנליטית הארגנטינאית ואילך ראה ראקר בהעברה הנגדית כלי טכני להבנת המטופל ולא רק סכנה. ב-1957 טען שיש להבין אותה כמכלול התגובה הנפשית של האנליטיקאי, שבתוכו מבחינים בין הזדהויות תואמות למשלימות. הוא הגיע לכך באופן עצמאי, במקביל לפולה היימן שעבדה בכיוון דומה.
- 1949 דונלד ויניקוט
טוען שעל האנליטיקאי, בייחוד עם מטופלים פסיכוטיים ואנטי-סוציאליים, להכיר בשנאתו שלו, להבחין בין מה שאובייקטיבי בה לבין שאריות אישיות, ולשמור אותה זמינה לעבודה האנליטית.
- 1965 אוטו קרנברג
קרנברג צידד בתפיסה רחבה, "טוטליסטית", של ההעברה הנגדית כתגובה הרגשית הכוללת של האנליטיקאי למטופל, ולא רק כקונפליקטים הלא-פתורים של האנליטיקאי עצמו, וראה בה מקור מידע חשוב במיוחד בטיפול במטופלים גבוליים ובמטופלים אחרים הסובלים מהפרעות קשות.
- הרולד סרלס
סרלס ראה ברגשותיו של האנליטיקאי עצמו, ובהם אהבה, שנאה ובלבול, מידע מרכזי על המטופל ועל הקשר ביניהם. מבחר מאמריו בנושא ראה אור בספר "העברה נגדית ונושאים קשורים" (1979).
עובד מחדש בידי
הוליד את
חיבורים
- 1949
במאמר קצר זה, שפורסם ב-International Journal of Psycho-Analysis ב-1949 (כרך 30, עמ' 69–74), דן ויניקוט בהיבט אחד של האמביוולנטיות: השנאה שאנליטיקאים, פסיכיאטרים ואחיות פסיכיאטריות חשים כלפי מטופליהם. לטענתו, העבודה עם מטופלים פסיכוטיים ואנטי-סוציאליים מכבידה מעצם טבעה, והיא נעשית בלתי אפשרית אם שנאתו של האנליטיקאי עצמו אינה "מבוררת היטב ומודעת". הוא מבחין בין שלושה סוגים של העברה נגדית. הראשון הוא רגשות חריגים, יחסים מקובעים והזדהויות הנתונים בהדחקה אצל האנליטיקאי, ותשובתם היא אנליזה נוספת. השני הוא ההזדהויות והנטיות שמקורן בתולדותיו האישיות של האנליטיקאי, והן מעניקות לעבודתו את אופייה הייחודי. השלישי הוא "ההעברה הנגדית האובייקטיבית באמת": אהבתו ושנאתו של האנליטיקאי בתגובה לאישיותו ולהתנהגותו הממשיות של המטופל, על סמך התבוננות אובייקטיבית. ויניקוט מוסיף שהמטופל מייחס לאנליטיקאי רק את מה שהוא עצמו מסוגל לחוש. כך, מטופל פסיכוטי השרוי במצב של "אהבה-שנאה בו-זמנית" משוכנע שגם האנליטיקאי מסוגל רק לאותה תערובת גסה ומסוכנת. באנליזה רגילה של מטופלים נוירוטיים, כותב ויניקוט, שנאתו של האנליטיקאי נשארת סמויה. הסיבה העיקרית היא שהאנליזה שלו עצמו שחררה אותו ממאגרים גדולים של שנאה לא מודעת. את השאר בולעים סיפוקי העבודה: זו הדרך שבחר להתמודד בה עם אשמתו, הוא מקבל עליה שכר, הוא מגלה דברים חדשים, והוא מזדהה עם התקדמות המטופל. השנאה גם מוצאת פורקן שקט במסגרת עצמה, ובעיקר בעצם קיומו של סוף השעה. מטופלים פסיכוטיים מטילים על האנליטיקאי מתח מסוג ובמידה שונים. ויניקוט ממחיש זאת ב"חרדת העברה נגדית" שחווה בעצמו. אחרי כמה ימים שבהם עבד רע עם כל מטופליו, חלם שאין לו כלל צד ימין לגופו. את החלום פירש כתגובה למטופלת שכל התייחסות לגופה עוררה בה חרדה פרנואידית. הוא מתאר גם ילד מפונה בן תשע מימי מלחמת העולם השנייה, שנהג לברוח מכל מקום, ושוויניקוט ורעייתו אירחו בביתם שלושה חודשים. ברגעי משבר היה ויניקוט מוציא את הילד מן הדלת הקדמית בלי כעס ובלי האשמה, ואומר לו שמה שקרה גרם לו לשנוא אותו. הילד יכול היה לצלצל בפעמון מיוחד ולהתקבל בחזרה בלי שתיאמר מילה על מה שהיה. לדברי ויניקוט, המילים האלה אפשרו לו בעיקר לשאת את המצב בלי לאבד את עשתונותיו. ממקרים כאלה הוא מסיק שיש מטופלים המחפשים במפורש שנאה אובייקטיבית: אם המטופל מחפש שנאה אובייקטיבית או מוצדקת, עליו להיות מסוגל להגיע אליה, שאם לא כן לא ירגיש שהוא יכול להגיע לאהבה אובייקטיבית. לב המאמר הוא ההקבלה בין האנליטיקאי של מטופל שנסוג נסיגה עמוקה לבין אמו של תינוק שזה עתה נולד. פרויד קבע שאהבה ושנאה שייכות ליחסי האני כשלם עם אובייקטים. מכאן מסיק ויניקוט שהתינוק יכול לשנוא רק לאחר שהשיג אינטגרציה, ולפני כן הוא אוהב "אהבה חסרת רחמים". האם, לעומת זאת, "שונאת את תינוקה מן הרגע הראשון". ויניקוט מונה שמונה-עשרה סיבות לכך, ובהן הסכנה שהתינוק מציב לגופה, הפרעתו לחייה הפרטיים, חוסר רחמיו ויחסו אליה כאל משרתת ללא שכר. עליה לשאת את שנאתה בלי לפעול על פיה ובלי לבטא אותה כלפי התינוק. אם אינה מסוגלת לכך, היא נסוגה אל המזוכיזם, ובכך רואה ויניקוט את מקורה של התאוריה המוטעית על מזוכיזם טבעי אצל נשים. שירי ערש כמו "Rock-a-bye Baby" עשויים לתת לשנאה זו פורקן בלתי מזיק. הסנטימנטליות היא הכחשה של שנאה, ולכן אין בה תועלת להורים, ויש ספק אם ילד יכול לשאת את מלוא שנאתו בסביבה סנטימנטלית: הוא זקוק לשנאה כדי לשנוא. באותו אופן, אין לצפות ממטופל פסיכוטי שיישא את שנאתו לאנליטיקאי אם האנליטיקאי אינו מסוגל לשנוא אותו. פירוש שנאתו של האנליטיקאי למטופל כרוך בסכנה ודורש תזמון זהיר ביותר. עם זאת, לדעת ויניקוט אנליזה אינה שלמה אם האנליטיקאי לא יכול היה, ולו לקראת סופה, לספר למטופל מה עשה למענו, בלי ידיעתו, בשלבים המוקדמים של מחלתו. המאמר פונה גם לפסיכיאטרים: ככל שיאהבו את מטופליהם, לא יוכלו להימנע מלשנוא אותם ולפחד מהם, וככל שיכירו בכך היטב, כך פחות יכתיבו השנאה והפחד את מה שהם עושים למטופליהם. ויניקוט מעמיד זאת לצד ביקורתו על נזעי החשמל ה"קלים מדי" ועל הלויקוטומיות ה"דרסטיות מדי".
- 1950
הצגת כל ה־8 הצגת פחות
- 1975
מצבים גבוליים ונרקיסיזם פתולוגי
ספרו הראשון של קרנברג מכנס ומעבד מאמרים שכתב בסוף שנות השישים ובראשית שנות השבעים, רובם מתוך עבודתו הקלינית והמחקרית בקרן מנינגר, ומעצב מהם תמונה אחת של המטופלים הנמצאים בין הנוירוזה לפסיכוזה. הטענה המרכזית של החלק הראשון היא שלמטופלים אלה ארגון אישיות גבולי: מבנה נפשי מוגדר ויציב, ולא מצב מעבר בדרך לפסיכוזה. מאחורי מגוון רחב של תסמינים – חרדה מפוזרת, פוביות מרובות, נטיות פרברסיות ואימפולסיביות, התמכרויות והפרעות אופי ברמה נמוכה – מזהה קרנברג מבנה משותף. מרכיביו הם חולשת אגו לא ספציפית, נטייה לחשיבה בתהליך ראשוני, מנגנוני הגנה פרימיטיביים שבמרכזם הפיצול, ופתולוגיה של יחסי האובייקט המופנמים שמותירה את המטופל ללא זהות מגובשת. בוחן המציאות, לעומת זאת, נשמר ברובו. את מקור המבנה הוא מוצא בתוקפנות מוקדמת מופרזת, אורלית במיוחד, המונעת את איחוד הדימויים האוהבים והשונאים של העצמי ושל האחר, ומחדירה קונפליקטים קדם-גניטליים אל תוך הקונפליקט האדיפלי. מכאן נגזרות מסקנות מעשיות. קרנברג דן בגורמים המשפרים או מחמירים את הפרוגנוזה, ומציע לרוב המטופלים הגבוליים פסיכותרפיה פסיכואנליטית מבערת (אקספרסיבית): עימות עם ההגנות הפרימיטיביות ופירושן כפי שהן עולות בהעברה, עיסוק בהעברה השלילית ב"כאן ועכשיו", והצבת גבולות לאקטינג אאוט, תוך בניית מסגרת חיצונית לחיי המטופל במידת הצורך. פרק על העברה נגדית מצדיק ראיית מכלול תגובותיו הרגשיות של המטפל כמקור ידיעה על מטופלים כאלה. המחצית השנייה מוקדשת לאישיות הנרקיסיסטית, שקרנברג רואה בה צורה מיוחדת של אותו ארגון. תפקודה החיצוני יציב יותר בזכות עצמי גרנדיוזי פתולוגי, הממזג את העצמי הממשי, את העצמי האידיאלי ואת האובייקט האידיאלי, ומגן מפני קנאה, זעם ותלות. קרנברג מבחין בין נרקיסיזם פתולוגי לנרקיסיזם התקין של המבוגר ושל הילד, מתאר את תנודות האידיאליזציה וההשפלה בהעברה, ממליץ על פסיכואנליזה שלמה, שבה מפרשים באופן שיטתי את העצמי הגרנדיוזי, למי שאינם מתפקדים בגלוי ברמה גבולית, ומעמיד את עמדותיו מול אלה של היינץ קוהוט.
- 1979
העברה נגדית ונושאים קשורים: מאמרים נבחרים
"העברה נגדית ונושאים קשורים" (ניו יורק: International Universities Press, 1979; מהדורה בכריכה רכה 1999) הוא הקובץ השני של מאמרי הרולד פ. סרלס, אחרי "מאמרים על סכיזופרניה ונושאים קשורים" (1965). עשרים וארבעה פרקיו, ולצדם מבוא, באים מתקופת עבודתו המאוחרת. רובם עוסקים בפסיכותרפיה פסיכואנליטית אינטנסיבית עם מטופלים סכיזופרנים וגבוליים, ובמעורבותו הרגשית של האנליטיקאי עצמו בעבודה זו. סרלס רואה ברגשות האנליטיקאי, ובהם אשמה, תקווה, מסירות והדחף לרפא, עדות קלינית על המטופל ועל הקשר, ולא הפרעה שיש לסלק. כמה מאמרים מתארים את שלבי הטיפול: מאוטיזם וסימביוזה פתולוגית, דרך סימביוזה אמביוולנטית, אל סימביוזה טיפולית שממנה יכולה להתפתח אינדיבידואציה. אחרים דנים בהעברה דלוזיונלית ובתפיסות הממשיות של המטופל את האנליטיקאי; בהתגבשות הזהות ובזהות כפולה או מרובה בתפקוד הגבולי; בתהליכים פרנואידיים בתוך צוות טיפולי בבית החולים; באלימות בסכיזופרניה; ובתופעות מעבר. בכרך נכלל גם המאמר הארוך "המטופל כמטפל של האנליטיקאי שלו". סרלס טוען בו שבכל אדם פועלת שאיפה טיפולית כלפי הזולת, שהמחלה הנפשית קשורה בתסכולה של שאיפה זו, ושעל האנליטיקאי לאפשר למטופל לעזור לו. ביקורות ספרים, דיונים ומסה על תהליכים לא-מודעים ביחס למשבר הסביבתי מרחיבים את היריעה. הביקורת ב-Library Journal שיבחה את הפרוזה הבהירה והנקייה מז'רגון, את דיוקנאות המטופלים החיים, ואת תחושת האנושיות המשותפת למטופלים ולמטפליהם.
- 2007
באמצעות קריאה צמודה בשניים ממאמריו של הרולד סרלס, אוגדן בוחן מה סרלס חושב, כיצד הוא חושב וכיצד הוא עובד עם מטופלים. הוא מוצא אצל סרלס היענות רגשית להעברה-העברה נגדית שבה הקליטה והחשיבה המודעות והלא-מודעות נמשכות זו בזו ללא תפר, ותיאורים קליניים כנים ללא פשרות שמהם נדמה כי תיאוריה חדשה צומחת כמעט מאליה, כמו בחשיבה המחודשת של סרלס על מה שכרוך באנליזה מוצלחת של תסביך אדיפוס. אוגדן מכנה את אופן החשיבה והפירוש האופייני לסרלס 'הפיכת החוויה מבפנים החוצה': המרת ההקשר הרגשי הסמוי וחסר השם של החוויה לתוכן מילולי שאפשר לחשוב ולומר. בחלק האחרון הוא מצביע על השלמה הדדית בלתי צפויה בין סרלס לביון: סרלס מעניק צורה קלינית וחיות לרעיונותיו המופשטים לעתים קרובות של ביון, ובהם המכיל-מוכל, הצורך האנושי באמת והיחס בין המודע ללא-מודע, ואילו ביון מספק מסגרת תיאורטית רחבה יותר לעבודתו הקלינית של סרלס.
ראו גם
הערות שוליים
- סיכוייה לעתיד של התרפיה הפסיכואנליטית1910מקור לקשר
- על העברה נגדית1950מקור לקשר
- שנאה בהעברה הנגדית1949מקור לקשר
- מצבים גבוליים ונרקיסיזם פתולוגי1975מקור לקשר
- העברה נגדית ונושאים קשורים: מאמרים נבחרים1979מקור לקשר
- אהבה אדיפלית בהעברה הנגדית1959מקור לקשר
- לקרוא את הרולד סרלס2007מקור לקשר
- המשמעויות והשימושים של העברה נגדית1957מקור לקשר