מושג
הזדהות משלימה
בתפיסת ההעברה הנגדית של ראקר, הזדהות של האנליטיקאי עם אחד מהאובייקטים הפנימיים של המטופל, כמו הסופר-אגו שלו או דמות הורית דוחה. מאחר שהמטופל מתייחס לאנליטיקאי כאל אותו אובייקט, האנליטיקאי מרגיש שמתייחסים אליו כך ונמשך למלא את תפקידו; לפי ראקר, הזדהויות כאלה מתחזקות ככל שהאנליטיקאי נכשל בהזדהות התואמת או דוחה אותה, וההכרה בהן מלמדת על מה שמתרחש בהעברה.
התפתחות
1957
הוצג בידי היינריך ראקר
ראקר כינה "הזדהות משלימה" את הזדהותו של האנליטיקאי עם האובייקטים הפנימיים של המטופל, בעקבות ביטוי של הלנה דויטש. האנליטיקאי מרגיש שמתייחסים אליו כאל האובייקט שהמטופל משליך עליו. הוא עשה זאת במאמר "המשמעויות והשימושים של העברה נגדית" (הוצג ב-1953, פורסם ב-1957).
מתוך המשמעויות והשימושים של העברה נגדית (1957)
קשרים
- 1957 הוצג בידי היינריך ראקר
ראקר כינה "הזדהות משלימה" את הזדהותו של האנליטיקאי עם האובייקטים הפנימיים של המטופל, בעקבות ביטוי של הלנה דויטש. האנליטיקאי מרגיש שמתייחסים אליו כאל האובייקט שהמטופל משליך עליו. הוא עשה זאת במאמר "המשמעויות והשימושים של העברה נגדית" (הוצג ב-1953, פורסם ב-1957).
חיבורים
ראו גם
אישים
הערות שוליים
- המשמעויות והשימושים של העברה נגדית1957מקור לקשר