מושג
אוריינטציית אופי
ב״אדם לעצמו״ (1947), הדרך היציבה יחסית שבה אדם מתייחס לעולם, הן ברכישת דברים ובהטמעתם והן ביחסיו עם בני אדם אחרים, שאותה העמיד פרום במקום שלבי הליבידו של פרויד כבסיס האופי. הוא תיאר ארבע אוריינטציות לא-יצרניות, המקבלת, המנצלת, האוגרת והשיווקית, והעמיד מולן את האוריינטציה היצרנית; אופי ממשי משלב כמה מהן, ואחת מהן שולטת בו.
התפתחות
1947
הוצג בידי אריך פרום
ב״אדם לעצמו״ (1947) מיין פרום את האופי לפי אוריינטציותיו: המקבלת, המנצלת, האוגרת והשיווקית, שאינן יצרניות, והאוריינטציה היצרנית.
מתוך אדם לעצמו (1947)
קשרים
- 1947 הוצג בידי אריך פרום
ב״אדם לעצמו״ (1947) מיין פרום את האופי לפי אוריינטציותיו: המקבלת, המנצלת, האוגרת והשיווקית, שאינן יצרניות, והאוריינטציה היצרנית.
- התפצל מתוך התפתחות פסיכו-סקסואלית
פרום הכיר בכך שהאוריינטציות המקבלת, המנצלת והאוגרת שלו מקבילות לטיפוסי האופי האורליים והאנליים של פרויד, אך ביסס את האופי בדרכי ההתייחסות של אדם לעולם ולזולת ולא בשלבי הארגון הליבידינלי.
חיבורים
- 1947
ראו גם
אישים
הערות שוליים
- אדם לעצמו1947מקור לקשר