מאמר
הצגת הנרקיסיזם
Zur Einführung des Narzißmus
מסתו של פרויד משנת 1914, שהתפרסמה בשנתון לפסיכואנליזה, רואה בנרקיסיזם מצב תקין של הליבידו. היא מעמידה את ליבידו האני, המושקע באני, מול ליבידו האובייקט, המושקע באובייקטים, ואת הנרקיסיזם הראשוני מול הנרקיסיזם המשני. היא מבחינה בין שני סוגים של בחירת אובייקט, הבחירה הנשענת (אנקליטית) והבחירה הנרקיסיסטית, מציגה את מושג אידיאל האני, ומפרידה בין סובלימציה, הנוגעת לדחף, לבין אידיאליזציה, הנוגעת לאובייקט.
רעיונות מרכזיים
- נרקיסיזם הוא מצב ליבידינלי תקין.
- ליבידו האני מובחן מליבידו האובייקט, והנרקיסיזם הראשוני מן המשני.
- בחירת האובייקט היא נשענת (אנקליטית) או נרקיסיסטית.
- המסה מציגה את מושג אידיאל האני.
- סובלימציה היא תהליך בדחף; אידיאליזציה היא תהליך באובייקט.
מה הוא מראה
- 1914
עידון התפצל מתוך אידיאליזציה
פרויד מפריד בין השניים: העידון מפנה את הדחף אל מטרה לא מינית, והאידיאליזציה מאדירה את האובייקט בלי לשנותו. אידיאל האני תובע עידון אך אינו יכול לכפות אותו, ולכן אידיאל נעלה אינו ראיה שהעידון הצליח.
- 1914
זיגמונד פרויד הצגת אידיאליזציה
פרויד מדבר ב־1905 על אידיאליזציה של הדחף בסטיות. ב־1914 הוא מגדיר את האידיאליזציה כתהליך הפועל על האובייקט, אפשרי בליבידו של האני כמו בליבידו של האובייקט, כמו בהערכת היתר המינית של האובייקט האהוב, וקושר אותה להיווצרות אידיאל האני.
- 1914
זיגמונד פרויד הצגת נרקיסיזם
המונח נטבע בסקסולוגיה הקלינית (נקה, 1899, כפי שפרויד מציין); פרויד השתמש בו משנת 1910, ובמאמר ״על הנרקיסיזם״ (1914) הפך אותו למושג של תאוריית הליבידו, והבחין בין נרקיסיזם ראשוני למשני ובין ליבידו של האני לליבידו של האובייקט.
- 1905
זיגמונד פרויד הצגת ליבידו
המילה הייתה בשימוש אצל חוקרי המיניות, ופרויד עצמו השתמש בה במאמריו על נוירוזת החרדה בשנות ה-90 של המאה ה-19; "שלוש מסות" הופכות אותה לשם הפסיכואנליטי של אנרגיית הדחף המיני, שהפרק על תאוריית הליבידו מ-1915 והמאמר על הנרקיסיזם מ-1914 מחלקים לליבידו של האני ולליבידו של האובייקט.
- 1914
זיגמונד פרויד הצגת אידיאל האני
ב"להצגת הנרקיסיזם" פרויד מציג את אידיאל האני כיורש הנרקיסיזם הילדי: מה שהסובייקט משליך לפניו כאידיאל הוא תחליף לשלמות הילדות שאבדה, ועליו משגיחה רשות של התבוננות עצמית. ב-1921 הוא מסביר את לכידת ההמון בכך שחבריו מעמידים את המנהיג במקום אידיאל האני שלהם.
- 1923
אני עליון נגזר מתוך אידיאל האני
האני העליון צומח מתוך אידיאל האני ורשות ההתבוננות העצמית שפרויד תיאר ב-1914; ב-1923 הוא משתמש בשני השמות לסירוגין, ורק מאוחר יותר, ב"הרצאות מבוא חדשות", הוא רואה באידיאל האני פונקציה אחת של האני העליון.