ספר
סמיוטיקה: מחקרים לקראת סמאנליזה
Sēmeiōtikē: Recherches pour une sémanalyse
ספרה הראשון של קריסטבה מקבץ את המסות שכתבה בפריז החל ב־1966 ומציג את ה״סמאנליזה״, מדע ביקורתי של ההסמנה הניגש אל הטקסט כאל פרקטיקה יצרנית ולא כאל מבנה סגור וגמור. המסה על בחטין, על המילה, הדיאלוג והרומן, שהתפרסמה לראשונה בכתב העת Critique ב־1967, הציגה את מושג האינטרטקסטואליות: כל טקסט בנוי כפסיפס של ציטוטים, והוא קליטה והתמרה של טקסטים אחרים. מבחר מן הספר ראה אור לימים באנגלית בקובץ Desire in Language (1980).
רעיונות מרכזיים
- סמאנליזה: ההסמנה נחקרת כפרקטיקה יצרנית ולא כמבנה קבוע.
- אינטרטקסטואליות: כל טקסט הוא פסיפס של ציטוטים, הקולט טקסטים אחרים ומתמיר אותם.
- המושג הופיע לראשונה במסה על בחטין, על המילה, הדיאלוג והרומן (Critique, 1967).
- כפי שמתארת זאת קלי אוליבר, הסמאנליזה מחברת את הפסיכואנליזה של פרויד עם הסמיולוגיה של סוסיר ופירס, סביב השאלה מדוע אנו מדברים.
מה הוא מראה
- 1967
ז'וליה קריסטבה הצגת אינטרטקסטואליות
קריסטבה טבעה את המונח ״אינטרטקסטואליות״ במסה שכתבה ב־1966 על בחטין, שהתפרסמה ב״קריטיק״ ב־1967 ונכללה ב״סמיוטיקה״ (1969), כדי לתאר כל טקסט כפסיפס של ציטוטים וכהתמרה של טקסטים אחרים.