ספר
יסודות חדשים עבור הפסיכואנליזה
Nouveaux fondements pour la psychanalyse
יצא בהוצאת Presses universitaires de France ב־1987, ותורגם לאנגלית בידי דוויד מייסי (Blackwell, 1989) ובידי ג'ונתן האוס (The Unconscious in Translation, 2016). לפלאנש מכנס מחקר שראשיתו ב״חיים ומוות בפסיכואנליזה״, בעבודתו המוקדמת עם ז'אן-ברטראן פונטאליס ועם סרז' לקלר ובחמשת הכרכים הראשונים של סמינריוני Problématiques שלו, כדי להראות כיצד עמדותיו מתחברות זו לזו. הספר מציג לראשונה בהרחבה את תיאוריית הפיתוי המוכלל, שלפלאנש הוסיף ללטש עד סוף ימיו. בראותו בנטישת תיאוריית הפיתוי בידי פרויד ב־1897 סטייה מן הדרך, הוא מכליל את הפיתוי מאירוע מחולל פתולוגיה למצב המכונן של כל אדם. המבוגר מפנה לילד מסמנים חידתיים, הנגועים בלא-מודע של המבוגר עצמו, והילד נדרש לנסות לשלוט בהם ולתרגם אותם. ההדחקה הראשונית היא כישלון התרגום הזה, והשאריות שלא תורגמו יוצרות את הלא-מודע. על בסיס זה מרחיב לפלאנש את המודל התרגומי של פרויד להדחקה למודל תרגומי של ה־après-coup, של הטראומה והמיניות הילדית, ושל היווצרות הסובייקט האנושי כיצור המספר את עצמו ומעניק לעצמו תיאוריה.
רעיונות מרכזיים
- נטישת תיאוריית הפיתוי בידי פרויד ב־1897 הייתה סטייה מן הדרך; יש לשוב אל התיאוריה ולהכליל אותה.
- הפיתוי אינו מקרה פתולוגי אלא המצב המכונן של כל אדם, שבו המבוגר מפנה לילד מסרים חידתיים.
- מסרי המבוגר חידתיים משום שהם נגועים במיניות הלא-מודעת של המבוגר עצמו.
- ההדחקה הראשונית היא כישלון התרגום של המסרים האלה בידי הילד; השאריות שלא תורגמו יוצרות את הלא-מודע.
- התרגום נעשה לדגם של ההדחקה, של ה־après-coup, של הטראומה והמיניות הילדית, ושל היווצרות הסובייקט האנושי.
מה הוא מראה
- 1987
ז'אן לפלאנש הצגת תיאוריית הפיתוי המוכלל
״יסודות חדשים עבור הפסיכואנליזה״ (1987) מסכם את סמינריוני Problématiques ומציג לראשונה באופן שיטתי את תיאוריית הפיתוי המוכלל. היא נשארה לב כל כתיבתו המאוחרת של לפלאנש, שקובצה ב״המהפכה הקופרניקאית שלא הושלמה״ (1992) וב־״Sexual״ (2007).
- 1987
ז'אן לפלאנש הצגת מסר חידתי
ב״יסודות חדשים״ מדבר לפלאנש על המסמנים החידתיים של המבוגר, הנגועים בלא-מודע שלו, כעל מה שהילד נדרש לנסות לשלוט בו ולתרגם אותו; במסות מאוחרות הוא מעדיף לדבר על מסרים חידתיים.
- 1987
ז'אן לפלאנש עיבוד מחדש של תיאוריית הפיתוי
לפלאנש ראה בנטישת תיאוריית הפיתוי בידי פרויד ב־1897 סטייה מן הדרך. הוא שב אל התיאוריה אך ניתק אותה מן הפגיעה בפועל ומן הפתולוגיה, כך שהפיתוי באמצעות מסרי המבוגר נעשה למקורה הרגיל של כל נפש.
- 1987
תיאוריית הפיתוי המוכלל נגזר מתוך תיאוריית הפיתוי
התיאוריה המוכללת צומחת מתוך תיאוריית הפיתוי של פרויד משנות ה־90 של המאה ה־19. הגרסה של פרויד הסבירה פתולוגיה מסוימת בטראומה מינית ממשית; הגרסה של לפלאנש הופכת את מסרי המבוגר, הנגועים בלא-מודע שלו, לתנאי כללי של התפתחות הילד.
- 1987
ז'אן לפלאנש עיבוד מחדש של הדחקה ראשונית
לפלאנש קושר את ההדחקה הראשונית לתיאוריית הפיתוי המוכלל. הילד מנסה לתרגם את המסרים החידתיים של המבוגר, וההדחקה הראשונית היא כישלון התרגום הזה: מה שאי אפשר לתרגם נותר מאחור כתכנים הלא-מודעים הראשונים.
- 1992
ז'אן לפלאנש עיבוד מחדש של לא-מודע
אצל לפלאנש הלא-מודע אינו מולד ואינו ביטוי של איד יצרי. הוא נוצר מן השאריות שלא תורגמו ממסרי האחר המבוגר, זר בתוך הסובייקט. לתגלית של פרויד הוא קורא מהפכה קופרניקאית שלא הושלמה: פרויד הסיט את מרכזו של הסובייקט אל האחר, אך שב ונסוג אל הסברים אנדוגניים ופילוגנטיים.