מאמר
הערות על תאוריית העידון
Notes on the Theory of Sublimation
מאמר זה נולד כדברי הפתיחה של היינץ הרטמן לפאנל על העידון בכנס החורף של האגודה הפסיכואנליטית האמריקנית בניו יורק, ב-4 בדצמבר 1954. הוא ראה אור ב-The Psychoanalytic Study of the Child ב-1955 (כרך 10, עמ' 9–29) ונדפס שוב בקובץ מאמריו Essays on Ego Psychology (1964). במאמר מנסח הרטמן מחדש את מושג העידון של פרויד במונחי פסיכולוגיית האגו. במרכזו עומד הניטרול, שהוא מגדיר כשינוי של אנרגיה ליבידינלית ותוקפנית כאחת מאופן יצרי לאופן לא יצרי, ורואה בו את עיקרו של מה שמכונה בדרך כלל עידון. פרויד סבר שהאגו פועל באנרגיה שעברה דה-מיניות. הרטמן מרחיב זאת לתוקפנות, וקובע שאנרגיה מנוטרלת עשויה לבוא משני הדחפים, וככל הנראה גם מן האגו עצמו. אפשר לשמר את המונח עידון לניטרול של הליבידו, כפי שפרויד השתמש בו, או להרחיבו עד שיהיה למילה נרדפת לניטרול. הניטרול מתרחש בגוונים רבים, לאורך רצף שבין אנרגיה יצרית לחלוטין לאנרגיה מנוטרלת לחלוטין, והיכולת לנטרל שונה מאדם לאדם. הניטרול מציע חלופה להפניית התוקפנות החוצה או כלפי העצמי, ושימור העצמי, כפונקציה של האגו, תלוי בו. הרטמן מסרב להגדיר את העידון על פי נורמליות, אך מקבל שיש מתאם בין היכולת לעידון לבין בריאות וחולי. הוא קושר את הניטרול לאוטונומיה המשנית של פונקציות האגו. מבקרים מאוחרים הטילו ספק בתמורות האנרגיה הנפשית שהתאוריה מניחה.
רעיונות מרכזיים
- הניטרול, שינוי של אנרגיה ליבידינלית ותוקפנית מאופן יצרי לאופן לא יצרי, הוא עיקרו של מה שמכונה בדרך כלל עידון.
- האנרגיה שעברה דה-מיניות אצל פרויד מורחבת לתוקפנות: אנרגיה מנוטרלת עשויה לבוא משני הדחפים, וככל הנראה גם מן האגו.
- הניטרול נע לאורך רצף מאנרגיה יצרית לחלוטין ועד אנרגיה מנוטרלת לחלוטין, והיכולת לנטרל שונה מאדם לאדם.
- ניטרול התוקפנות מציע חלופה להפנייתה החוצה או כלפי העצמי, ועבודת שימור העצמי של האגו תלויה בניטרול.
- העידון אינו מוגדר על פי נורמליות, אף שהיכולת לעדן מתואמת עם בריאות וחולי. הניטרול קשור לאוטונומיה המשנית של פונקציות האגו.
מה הוא מראה
- 1950
היינץ הרטמן הצגת ניטרול
הרטמן הציג את רעיון אנרגיית הדחף המנוטרלת במאמרו מ-1950 על התאוריה הפסיכואנליטית של האגו, ופיתח אותו במאמרו מ-1955 על העידון.
- 1955
היינץ הרטמן עיבוד מחדש של עידון
הרטמן מנסח מחדש את העידון במושגי פסיכולוגיית האגו. העידון נעשה שינוי באופן של אנרגיית הדחף, מאופן יצרי לאופן לא יצרי, המספק לאגו אנרגיה לתפקודיו. הוא מכליל אותו בניטרול רחב יותר, הפועל על התוקפנות כמו על הליבידו ומתרחש בדרגות.