מאמר
הערות לכמה מנגנונים סכיזואידיים
Notes on Some Schizoid Mechanisms
המאמר ראה אור לראשונה ב־1946 בכתב העת International Journal of Psycho-Analysis, ובנוסח מתוקן בקובץ Developments in Psycho-Analysis (1952). מלאני קליין עוסקת בו בחודשים הראשונים לחיים, שקודמים לעמדה הדפרסיבית שתיארה בשנות השלושים. בשלב מוקדם זה החרדה של התינוק היא בעיקרה חרדת רדיפה וההגנות שלו סכיזואידיות; קליין מכנה אותו העמדה הפרנואידית, מצרפת אליו את המונח סכיזואידי שאימצה מרונלד פיירברן, ומ־1952 קוראת לו העמדה הפרנואידית-סכיזואידית. לדבריה, אגו המסוגל לחוות חרדה, להפעיל הגנות ולקיים יחסי אובייקט קיים מן הלידה, אך הוא חסר לכידות ונע בין אינטגרציה להתפרקות. החרדה הראשונית שלו היא פחד מהשמדה, הנובע מפעולתו של יצר המוות בפנים; האגו מסיט אותו החוצה ופוגש אותו שוב כרדיפה. ההגנה העיקרית היא הפיצול: האובייקט – תחילה השד – מתפצל לטוב ולרע, ומאחר שאי אפשר לפצל את האובייקט בלי שהאגו עצמו יתפצל, הפיצול עובר גם בעצמי, ונתמך באידיאליזציה, בהכחשה ובפנטזיות אומניפוטנטיות של השמדת הרע. במאמר זה מתארת קליין את ההזדהות ההשלכתית: פנטזיה שבה חלקים מפוצלים של העצמי מושלכים אל תוך האם כדי לפגוע בה, להשתלט עליה ולשלוט בה, עד שהיא נחווית כמי שמגלמת אותם. גם חלקים טובים של העצמי מושלכים, דבר החיוני ליחסי אובייקט טובים אך מדלדל את האגו כשהוא מופרז. קליין מראה כיצד מנגנונים אלה מעצבים את יחסי האובייקט הסכיזואידיים ואת ההעברה – הריחוק ופיצול הרגש – וטוענת שכאשר חרדת הרדיפה והפיצול חזקים מדי, אי אפשר לעבד את העמדה הדפרסיבית; מכאן שנקודות הקיבעון של הסכיזופרניה נמצאות בעמדה המוקדמת, והן שזורות בנקודות הקיבעון של המחלה המאניה-דפרסיבית. קליין דנה בהרחבה בעבודתו של פיירברן, מקבלת חלק ניכר מתיאוריו את התופעות הסכיזואידיות, אך מסתייגת מהזנחתו את החרדה, את התוקפנות ואת יצר המוות.
רעיונות מרכזיים
- לעמדה הדפרסיבית קודם שלב מוקדם יותר, בערך בשלושת או ארבעת החודשים הראשונים, שבו החרדה היא בעיקרה חרדת רדיפה וההגנות סכיזואידיות. קליין מכנה אותו העמדה הפרנואידית, בתוספת המונח סכיזואידי שלקחה מפיירברן, ומ־1952 – העמדה הפרנואידית-סכיזואידית.
- אגו המסוגל לחוש חרדה, להפעיל הגנות וליצור יחסי אובייקט קיים מן הלידה, אף שהוא חסר לכידות ומיטלטל בין אינטגרציה להתפרקות לרסיסים. החרדה הראשונית שלו היא פחד מהשמדה, שקליין גוזרת מפעולתו של יצר המוות בתוך האורגניזם; כשהיא מוסטת החוצה, היא שבה בדמות פחד מרודפים.
- הפיצול הוא ההגנה המרכזית בשלב המוקדם. השד מתפצל לאובייקט טוב, שעובר אידיאליזציה, ולאובייקט רע ורודף, והאגו אינו יכול לפצל את האובייקט שלו בלי להתפצל בעצמו; האידיאליזציה, ההכחשה והפנטזיות האומניפוטנטיות על השמדת האובייקט הרע והמצב הכואב מקיימות את הפיצול.
- בהזדהות ההשלכתית, שהמאמר מציג לראשונה, התינוק דוחף בפנטזיה חלקים שנואים ומפוצלים של העצמי, יחד עם הפרשות מזיקות, אל תוך האם, כדי לפגוע בה ולהשתלט עליה ולשלוט בה מבפנים; היא נחווית אז כמי שהיא עצמה החלקים האלה, וזהו אב־הטיפוס של יחס אובייקט תוקפני.
- גם חלקים טובים של העצמי מושלכים. במידה מתונה זהו היסוד ליחסי אובייקט טובים, אך כשההשלכה מופרזת היא מרוקנת את האגו, מותירה אותו חלש ותלוי באובייקטים שמחזיקים עתה בחלקיו האבודים, ומזינה פחד להיות נשלט בידיהם או כלוא בתוכם.
- הפנמתו של אובייקט טוב, ובראש ובראשונה השד הטוב, יוצרת באגו מוקד הנוגד את הפיצול ואת ההתפזרות ומאפשר אינטגרציה; התפתחות האגו תלויה באיזון בין אינטרויקציה להשלכה.
- יחסי האובייקט הסכיזואידיים נושאים את חותמם של מנגנונים אלה: הם נרקיסיסטיים, זהירים ומנותקים רגשית. באנליזה המטופל עשוי לפצל ולהרחיק רגשות וחלקים של העצמי, כך שהפירושים נראים כאילו אינם נוגעים בו, והחיבור מחדש של החלקים המפוצלים מעלה אל פני השטח חרדה ודיכאון.
- כאשר חרדת הרדיפה והפיצול מופרזים, לא ניתן לעבד כראוי את העמדה הדפרסיבית, והכישלון הזה מחזק בתורו את ההגנות הסכיזואידיות. נקודות הקיבעון של הסכיזופרניה נמצאות בעמדה הראשונה ואלה של המחלה המאניה-דפרסיבית בעמדה הדפרסיבית, והיחסים ההדדיים בין שתי העמדות מסבירים את הזיקה בין שתי ההפרעות.
- בהתפתחות התקינה, פיצול שנשאר בגבולות סבירים אינו פתולוגי: הוא מאפשר לתינוק להפריד בין חוויה טובה לרעה, והוא מבשרו של מנגנון ההדחקה המאוחר.
- קליין דנה בהרחבה בעבודתו של רונלד פיירברן על המצבים הסכיזואידיים: היא מסכימה עמו על חשיבותן של התופעות הסכיזואידיות ושל יחסי האובייקט המוקדמים ביותר, אך דוחה את התיקון שערך בתורת הדחפים ואת הזנחתו את החרדה, את התוקפנות ואת יצר המוות.
מה הוא מראה
- 1946
רונלד פיירברן השפעה על מלאני קליין
במאמרה מ-1946 הכירה קליין בעבודתו של פיירברן על מצבים סכיזואידיים ואימצה את המונח שלו, וקראה לעמדה הפרנואידית שלה העמדה הפרנואידית-סכיזואידית, אף שחלקה על חלק ניכר מתאורייתו.
- 1946
- 1946
מלאני קליין הצגת הזדהות השלכתית
ב"הערות על כמה מנגנונים סכיזואידיים" (1946) קליין מתארת את הפנטזיה של התינוק להשליך חלקים מפוצלים של העצמי אל תוך האם, כך שהאם מזוהה עם החלקים השנואים של העצמי. המונח "הזדהות השלכתית" מופיע פעם אחת במאמר של 1946; המשפט המציע אותו במפורש כשם לתהליכים אלה נוסף בנוסח המתוקן שנדפס ב"התפתחויות בפסיכואנליזה" (1952).
העמדה הפרנואידית-סכיזואידית נגזר מתוך העמדה הסכיזואידית
המושג של קליין קיבל את שמו, בחלקו, מן העמדה הסכיזואידית של פיירברן, אך שמר על תיאורה שלה עצמה של דחף המוות ושל החרדה המוקדמת.
- 1946
מלאני קליין עיבוד מחדש של השלכה
קליין רואה בהשלכה אחת ההגנות הראשונות של אגו התינוק, הפועלת מראשית החיים ונובעת, לדעתה, מהסטת יצר המוות אל החוץ. מה שמושלך אינו רק דחף או תוכחה אלא חלקים מפוצלים של העצמי, טובים כרעים, המושלכים "אל תוכה" של האם ולא "עליה", כדי לפגוע בה, לשלוט בה או להשתלט עליה. ביחסי גומלין מתמידים עם האינטרויקציה, ההשלכה בונה את העולם הפנימי והחיצוני של אובייקטים טובים ורעים.
הצגת כל ה־12 הצגת פחות
השלכה ניצב כנגד אינטרויקציה
השלכה ואינטרויקציה מוצמדות זו לזו כתנועות הפוכות בין פנים לחוץ: הוצאה מן העצמי של מה ששייך לו, והכנסה אל העצמי של מה שמצוי מחוצה לו. פרנצי טבע את האינטרויקציה כמקבילה של ההשלכה, וקליין רואה בשתיהן תהליכים הפועלים ביחסי גומלין מתמידים מראשית החיים. לאקאן חלק על הטענה שהן פשוט היפוכה זו של זו, ומיקם אותן במרשמים שונים.
- 1946
הזדהות השלכתית נגזר מתוך השלכה
ההזדהות ההשלכתית צמחה מתוך תיאור ההשלכה של קליין. כשחלקים מפוצלים של העצמי מושלכים אל תוך האם, היא נחווית כמי שמכילה אותם וכעצמי הרע (או הטוב), ובעקבות כך נוצרת הזדהות שקליין רואה בה אב־טיפוס של יחסי אובייקט תוקפניים. היא מדברת על "הזדהות השלכתית" כבר באותו מאמר, והציגה את המונח באופן מפורש במהדורה המתוקנת מ־1952.
- 1946
מלאני קליין פיתוח אינטרויקציה
קליין רואה באינטרויקציה, יחד עם ההשלכה, אחד האמצעים הראשונים של האגו להתמודדות עם חרדה: השד הטוב המופנם נעשה לגרעין של האגו, ואילו רודפים מופנמים מזינים פחדים מבפנים. ההתפתחות התקינה תלויה באיזון מיטבי בין שני התהליכים; על השלכה מופרזת באה תשובה בדמות אינטרויקציה הנחווית כחדירה כוחנית מבחוץ.
- 1946
הזדהות השלכתית נגזר מתוך פיצול
בתיאורה של קליין ההזדהות ההשלכתית מניחה מראש פיצול: מה שמושלך אל תוך האובייקט הם חלקים של האני שפוצלו תחילה, והיא רואה בפיצול מופרז ובהזדהות השלכתית יחד את מה שמחליש את האני בעמדה המוקדמת ביותר של הינקות, שהמאמר מ-1946 מכנה פרנואידית או סכיזואידית ושבהמשך כינתה אותה קליין פרנואידית-סכיזואידית.
- 1946
מלאני קליין פיתוח פיצול
ב־1946 מציבה קליין את הפיצול כהגנה המרכזית של העמדה המוקדמת ביותר, הפרנואידית-סכיזואידית. השד מתפצל לאובייקט טוב שעובר אידיאליזציה ולאובייקט רע ורודף, ומאחר שהאני אינו יכול לפצל את האובייקט שלו בלי להתפצל בעצמו, הפיצול עובר גם בעצמי.
- 1946
העמדה הפרנואידית-סכיזואידית נגזר מתוך פיצול
קליין בנתה את העמדה המוקדמת ביותר על הפיצול. הסכיזואידי שבשמה מצביע על פיצול האובייקט והאני, ההגנה מפני חרדת הרדיפה שבה התינוק מרחיק את השד הטוב מן השד הרע.
- 1946
מלאני קליין פיתוח אידיאליזציה
קליין מציבה את האידיאליזציה בין ההגנות המוקדמות ביותר של העמדה הפרנואידית-סכיזואידית. היא קשורה בפיצול ומגזימה את ההיבטים הטובים של השד כדי להגן מפני הפחד מן השד הרודף.