מאמר
מצבי חרדה אינפנטיליים המשתקפים ביצירת אמנות ובדחף היצירתי
Infantile Anxiety-Situations Reflected in a Work of Art and in the Creative Impulse
במאמר קצר זה, שפורסם ב-International Journal of Psycho-Analysis בשנת 1929, קוראת מלאני קליין שתי יצירות אמנות ובוחנת מה הן מגלות על החרדות המוקדמות ביותר. הראשונה היא האופרה של מוריס ראוול "הילד והכישופים" (L'Enfant et les sortilèges), על פי ליברית של קולט; השנייה היא תיאורה של קארין מיכאליס את הציירת רות קיאר. בשתיהן מוצאת קליין את ההתקפה הסדיסטית של הילד על גוף האם ואת האימה מפני הגמול שבא בעקבותיה, ורואה בהן את מצבי החרדה המוקדמים ביותר. את מקורו של הדחף היצירתי היא מוצאת במשאלה לשקם את האם שנפגעה. קרן מלאני קליין רואה במאמר ציון דרך של מעבר מן האימה מפני התקפה אל חרדה הנוגעת לאובייקט האהוב, ואת האזכור הראשון של התיקון אצל קליין, רעיון שפיתחה בהרחבה בהמשך. המאמר כונס מאוחר יותר בכרך Love, Guilt and Reparation and Other Works 1921–1945, הכרך הראשון בכתביה של מלאני קליין.
רעיונות מרכזיים
- יצירות אמנות יכולות לשקף את מצבי החרדה האינפנטיליים המוקדמים ביותר: קליין קוראת את האופרה של ראוול וקולט "הילד והכישופים" ואת תיאורה של קארין מיכאליס את הציירת רות קיאר כביטויים שלהם.
- מצב החרדה המוקדם ביותר הוא ההתקפה הסדיסטית של הילד על גוף האם, יחד עם האימה מפני הגמול שהיא מעוררת.
- הדחף היצירתי נובע מן המשאלה לשקם את האם שנפגעה, טיוטה ראשונה של מה שקליין כינתה מאוחר יותר תיקון.
- המאמר מסמן מעבר מן האימה מפני התקפה אל חרדה הנוגעת לאובייקט האהוב.