התנסויות בקבוצות ומאמרים נוספים

ספרו של ביון מקבץ את כתביו על קבוצות משנות הארבעים ומראשית שנות החמישים. הוא נפתח ב"מבט מקדים", המאמר שפרסם עם ג'ון ריקמן ב־Lancet בשנת 1943 על ניסוי נורת'פילד הראשון, שבו ניהל ביון את אגף האימון של בית חולים פסיכיאטרי צבאי כך שחוסר הסדר של החיילים עצמם נעשה בעיה שהקבוצה נדרשה לחקור ולהתמודד עמה. במרכז הספר שבעה מאמרים, שראו אור לראשונה ב־Human Relations בין 1948 ל־1951, על קבוצות טיפוליות וקבוצות לימוד קטנות שהנחה בקליניקת טביסטוק לאחר המלחמה. ביון סירב שם לקבל על עצמו את ההנהגה שהחברים ציפו לה, הפנה את פירושיו אל הקבוצה כולה, ועקב אחר יחסה אליו ואל המשימה שלשמה התכנסה. מתצפיות אלה הסיק שכל קבוצה פועלת בשתי רמות בעת ובעונה אחת. כקבוצת עבודה היא משתפת פעולה במשימתה המוצהרת, שומרת על קשר עם המציאות ומסוגלת ללמוד מן הניסיון; ובה בעת היא מתנהגת כאילו חבריה שותפים לאחת משלוש הנחות בסיסיות בלתי מנוסחות: שהתכנסו כדי להיות תלויים במנהיג שיכלכל אותם, כדי להילחם באויב או לברוח ממנו, או כדי להתחבר בזוגות מתוך תקווה שייוולד מושיע. לכל הנחה בסיסית רגשות משלה והיא מזמנת סוג מנהיג משלה; רק אחת פעילה בכל פעם, והאחרות מוחזקות במה שהוא מכנה מערכת פרוטו-מנטלית, שבה אירועים גופניים ונפשיים עדיין אינם נבדלים זה מזה. היחידים מצטרפים להנחות אלה באופן ספונטני, לפי מה שהוא מכנה הוולנטיות שלהם, והמנטליות הקבוצתית שהם יוצרים עומדת בניגוד למטרותיהם האישיות ולהתפתחות. ביון מציע שמוסדות מסוימים הם קבוצות עבודה הרותמות הנחה אחת לטובת משימה: הכנסייה את התלות, הצבא את הלחימה-בריחה והאריסטוקרטיה את הזוגיות. ה"מבט המחודש" החותם, "דינמיקה קבוצתית: מבט מחודש" (1952), מנסח את הממצאים מחדש לאור עבודתה של מלאני קליין: חיי ההנחה הבסיסית הם הגנה מפני החרדות הפסיכוטיות של העמדה הפרנואידית-סכיזואידית והעמדה הדפרסיבית, הקבוצה מעוררת פנטזיות פרימיטיביות מאוד על גוף האם, ותחושתו של המטפל שהוא נאלץ לגלם תפקיד בפנטזיה של הקבוצה מוסברת בהזדהות השלכתית. בדיאלוג עם "פסיכולוגיה של ההמונים ואנליזה של האני" של פרויד טוען ביון שתופעות קבוצתיות אינן נוצרות מעצם התכנסותם של בני אדם אלא שרויות בכל אדם, שהוא מטבעו יצור קבוצתי, ושהדפוס המשפחתי שפרויד מצא בקבוצות מכסה על מנגנונים פרימיטיביים יותר.