אריק אריקסון: דברי זיכרון של הפקולטה לאמנויות ולמדעים

דברי הזיכרון על אריק ה. אריקסון (1902–1994) שהפקולטה לאמנויות ולמדעים של אוניברסיטת הרווארד רשמה ברשומותיה בישיבתה ב-12 בפברואר 2002, ושנדפסו ב-Harvard Gazette ב-7 במרץ 2002. הגישו אותם רוברט קולס, ריצ׳רד מ. האנט וברנדן א. מאהר (יושב הראש). הטקסט עוקב אחר חייו מהולדתו בפרנקפורט ב-1902 לאם יהודייה דנית, דרך שם משפחתו הראשון, הומבורגר, ולימודי האמנות שלו בקרלסרוהה ובמינכן, ועד לווינה. שם לימד מ-1927 בבית ספר קטן שניהלה אנה פרויד לילדי החוג הפרוידיאני, עבר אצלה אנליזה והוכשר כאנליטיקאי ילדים. ב-1933, לאחר שהתקבל כחבר מלא במכון הפסיכואנליטי של וינה, זנח את לימודי הרפואה שהחל בהם והיגר עם משפחתו לארצות הברית. בהמשך מתוארות תחנותיו באמריקה: פרקטיקה פסיכואנליטית בקיימברידג׳ לצד מינויים בבית החולים הכללי של מסצ׳וסטס, במרפאת ג׳אדג׳ בייקר ובמרפאה הפסיכולוגית של הרווארד, ולימודים מתקדמים בפסיכולוגיה בהרווארד, שאותם עזב ב-1936 ללא תואר; המכון ליחסי אנוש באוניברסיטת ייל, ושהות אצל בני האוגלאלה סו בפיין רידג׳, שהפנתה את תשומת לבו לחלקה של הסביבה בהתפתחות הילד; המכון לרווחת הילד של אוניברסיטת קליפורניה מ-1939, ופרקטיקה פרטית באזור סן פרנסיסקו, שבה כתב את "ילדות וחברה"; סירובו ב-1950 לחתום על שבועת הנאמנות של ברקלי, ומעברו ב-1951 למרכז אוסטן ריגס בסטוקברידג׳, שבו פיתח את הפסיכוביוגרפיה. בשנים 1960–1970 כיהן כפרופסור להתפתחות האדם בהרווארד, לימד קורס לתואר ראשון על מעגל החיים של האדם וסמינר מתקדם בפסיכוביוגרפיה, וקיבל תארי כבוד אף שלא החזיק בשום תואר אקדמי משלו. בין ספריו המאוחרים מונים דברי הזיכרון את Insight and Responsibility, את Identity: Youth and Crisis, את Gandhi's Truth ואת Toys and Reasons, שצמח מתוך הרצאות גודקין שנשא ב-1972. הם מייחסים לו את הרחבת ההתפתחות על פני מעגל החיים כולו בשמונה שלבים, שחמשת הראשונים שבהם תואמים את שלבי פרויד, ובהם מאבק על הזהות הנמשך כל החיים ומגיע למשבר בגיל ההתבגרות, וכן שיטה פסיכוביוגרפית שהשפיעה עם הזמן על כתיבת הביוגרפיה. הטקסט מתארך את "לותר הצעיר" ל-1954, בניגוד למהדורה הראשונה מ-1958. אריקסון מת בהרוויץ׳ שבמסצ׳וסטס במאי 1994.