גרף המושגים, האישים והחיבורים

משרטטים את הגרף…

פסיכופדיה
מקרא

צמתים

קשרים

במנוחה כל קשר הוא קו אפור דק. צבעו מופיע כשמצביעים עליו ובמיקוד.

מאמר

אנליזה סופית ואינסופית

Die endliche und die unendliche Analyse

זיגמונד פרויד · 1937

אחד ממאמריו האחרונים של פרויד, שהתפרסם ב-1937 בכתב העת הבינלאומי לפסיכואנליזה: הערכה מפוכחת של מה שהטיפול האנליטי יכול ואינו יכול להשיג. פרויד דוחה את ניסיונו של רנק לקצר את הטיפול באמצעות פתרון טראומת הלידה, ובוחן את האמצעי שנקט בעצמו, קביעת מועד לסיום האנליזה של איש הזאבים, שהתקפי מחלתו המאוחרים הראו שמועד כזה מעלה חלק מן החומר וקובר את השאר. אנליזה מסתיימת למעשה כאשר הסימפטומים, החרדות והעכבות סרו והישנות נראית בלתי סבירה; השאלה השאפתנית יותר היא אם בכוחה להגיע לנקודה שבה שום דבר נוסף לא ישתנה. הוא מספר על מטופל לשעבר, אנליטיקאי בעצמו, שהאשים אותו שנים אחר כך שלא ניתח העברה שלילית. שלושה גורמים מכריעים את התוצאה: הטראומה, עוצמת הדחפים ושינויי האני. הריפוי עמיד יותר כשהסיבה טראומטית בעיקרה; אילוף הדחף מחזיק רק כל עוד האני חזק דיו מולו, כך שהגורם הכמותי, הכלכלי, מציב גבול, והאנליזה אינה יכולה לחסן מפני קונפליקטים עתידיים ואף לא להגיע לקונפליקטים שאינם פעילים, לא בעוררם ולא בדיבור עליהם. מנגנוני ההגנה של האני, שהועילו בילדות, מתקבעים לשינויים מתמשכים של האני ושבים בטיפול כהתנגדויות, ואף כהתנגדות לחשיפת ההתנגדויות; חלק מן ההבדלים באני מולדים, ויש מטופלים שהליבידו שלהם דביק או נייד מדי, או שנפשם קפואה כולה. מאחורי ההיאחזות במחלה רואה פרויד את הצורך בעונש ואת דחף המוות, שאת מאבקו בארוס הוא מוצא כבר אצל אמפדוקלס. האנליטיקאים, העוסקים במקצוע בלתי אפשרי, זקוקים לאנליזה משלהם, ועליהם לשוב אליה בערך אחת לחמש שנים. המאמר מסתיים בסלע של דחיית הנשיות: קנאת הפין אצל האישה, ואצל הגבר המאבק בעמדה סבילה כלפי גברים אחרים, שפרויד רואה בה עובדה ביולוגית.

רעיונות מרכזיים

  • קיצור האנליזה, בין בדרכו של רנק ותאוריית טראומת הלידה ובין בקביעת מועד סיום כמו אצל איש הזאבים, אינו מבטיח תוצאה שלמה או עמידה.
  • אנליזה מסתיימת למעשה כאשר הסימפטומים, החרדות והעכבות נפתרו והישנות נראית בלתי סבירה; אין בכוחה להשיג נורמליות נפשית מוחלטת וקבועה.
  • שלושה גורמים מכריעים את התוצאה: הטראומה, עוצמת הדחפים ושינוי האני; הריפוי עמיד ביותר כשהסיבה טראומטית בעיקרה.
  • דחף אינו נעלם לעולם אלא מאולף ומשתלב בהרמוניה של האני, והאילוף מחזיק רק כל עוד היחס בין הדחף לאני מאפשר זאת: הגורם הכמותי הוא המכריע.
  • האנליזה אינה יכולה לחסן מפני קונפליקטים עתידיים או לעבוד על קונפליקטים שאינם פעילים כעת: אי אפשר להגיע אליהם לא בעוררם ולא בדיבור עליהם.
  • מנגנוני ההגנה, שהגנו בעבר, מתקבעים לשינויים של האני ושבים בטיפול כהתנגדויות, ובכלל זה התנגדות לחשיפת ההתנגדויות.
  • חלק מן ההבדלים באני מולדים, וגם ליבידו דביק או נייד מדי וקיפאון נפשי כללי מגבילים את מה שהטיפול יכול לעשות.
  • המזוכיזם, התגובה הטיפולית השלילית ורגש האשמה מצביעים על דחף המוות, שאת עימותו עם ארוס מוצא פרויד כבר באהבה ובמריבה של אמפדוקלס.
  • העיסוק באנליזה הוא מקצוע בלתי אפשרי; האנליטיקאים זקוקים לאנליזה משלהם, ועליהם לשוב אליה בערך אחת לחמש שנים.
  • דחיית הנשיות, קנאת הפין אצל האישה והמאבק בעמדה סבילה כלפי גברים אחרים אצל הגבר, היא הסלע הביולוגי שבו נעצרת האנליזה.

בעברית

Esc

↑ ↓ למעבר · Enter לפתיחה · Esc לסגירה