ספר
תרבות בלא נחת
Das Unbehagen in der Kultur
מה הוא מראה
- 1907
זיגמונד פרויד הצגת רגש אשמה לא-מודע
פרויד דיבר לראשונה על תודעת אשמה לא-מודעת במאמרו מ-1907 על מעשים כפייתיים ומנהגי דת. ב"האני והסתמי" (1923) הפך אותו לבעיה קלינית מרכזית, העומדת מאחורי התגובה הטיפולית השלילית; ב-1924 קשר אותו לצורך בעונש, וב-1930 למצוקת התרבות.
- 1930
זיגמונד פרויד פיתוח דחף המוות
ב"תרבות במצוקה" פרויד רואה בדחף התוקפנות את נגזרתו ונציגו העיקרי של דחף המוות, תופס את התרבות כמאבק בין הארוס למוות, ומסביר את חומרת המצפון כתוקפנות שהאני העליון מפנה בחזרה נגד האני.