ספר
קריאות יצירתיות: מסות על חיבורים אנליטיים מכוננים
Creative Readings: Essays on Seminal Analytic Works
"קריאות יצירתיות" (Routledge, בסדרה New Library of Psychoanalysis, 2012) הוא ספר של קריאות צמודות מאת הפסיכואנליטיקאי האמריקאי תומאס ה. אוגדן. הוא שב וקורא סדרה של מאמרים אנליטיים מכוננים מאת פרויד, סוזן אייזקס, ו. ר. ד. פיירבירן, דונלד ויניקוט, וילפרד ביון, הנס לוואלד והרולד סרלס. מטרתו לחלץ מכל מאמר את מה שמחברו, כלשון המו"ל, ידע בלי לדעת שהוא יודע, ולפתח תוך כך את חשיבתו שלו. פרק הפתיחה, על האופן שבו יש לקרוא את הספר, מציג את הקריאה עצמה כפעולה יצירתית: הקורא כותב מחדש באופן פעיל את הטקסט וכך הופך את רעיונותיו לשלו, בדומה לעבודתם של אנליטיקאי ומטופל עם מה שהפגישה מזמנת. הפרקים קוראים את "אבל ומלנכוליה" של פרויד כטקסט המכונן של תורת יחסי האובייקט, ואת תפיסת הפנטזיה הלא-מודעת של אייזקס כמרמזת על תאוריה חדשה מן היסוד של החשיבה. אוגדן שואל מדוע עדיין כדאי לקרוא את פיירבירן, וקורא את "התפתחות רגשית פרימיטיבית" של ויניקוט. הוא מקדיש שתי מסות לביון: האחת על קריאת כתביו, והאחרת על הסגנון האנליטי הניכר בסמינרים הקליניים שלו. הוא קורא את התפיסה המחודשת של תסביך אדיפוס אצל לוואלד, ואת מאמריו של סרלס "אהבה אדיפלית בהעברה הנגדית" ו"הזדהות לא-מודעת". המבקרים ציינו את הפנייה הדידקטית של הספר ואת עיסוקו בתסביך אדיפוס, בפנטזיה ובהעברה ובהעברה הנגדית, ושיבחו את כתיבתו הרעננה והמעוררת.
רעיונות מרכזיים
- הקריאה היא פעולה יצירתית: הקורא כותב מחדש באופן פעיל את הטקסט וכך הופך את רעיונותיו לשלו, באופן הדומה לתהליך האנליטי.
- במאמרים אנליטיים מכוננים טמון יותר ממה שמחבריהם ידעו; קריאה צמודה יכולה לחלץ את מה שידעו בלי לדעת שהם יודעים.
- "אבל ומלנכוליה" של פרויד מניח את היסודות לתאוריה של יחסי אובייקט פנימיים לא-מודעים, ולכן הוא טקסט מכונן של תורת יחסי האובייקט.
- תפיסת הפנטזיה הלא-מודעת של סוזן אייזקס מרמזת על תאוריה חדשה מן היסוד של החשיבה.
- את פיירבירן, ויניקוט וביון אוגדן קורא מתוך האופן שבו רעיונותיהם חיים בכתיבתם ובסגנונם הקליני, ובכלל זה דרך עבודתו של ביון בסמינרים הקליניים שלו.
- לוואלד מנסח מחדש את תסביך אדיפוס, וסרלס מראה את מקומן של האהבה האדיפלית ושל ההזדהות הלא-מודעת של האנליטיקאי בהעברה הנגדית.
מה הוא מראה
רונלד פיירברן השפעה על תומאס ה. אוגדן