מאמר
נקודות מבט מנוגדות על טבען של אישיויות נרקיסיסטיות ועל הטיפול הפסיכואנליטי בהן: הודעה מקדימה
Contrasting Viewpoints Regarding the Nature and Psychoanalytic Treatment of Narcissistic Personalities: A Preliminary Communication
המאמר הקצר, שהוצג תחילה בפאנל על הטיפול בנרקיסיזם בכנס האגודה הפסיכואנליטית האמריקנית ב-1972, משרטט את קווי המחלוקת בין קרנברג לבין היינץ קוהוט, כפי שניסח זה את עמדתו ב"ניתוח העצמי" (1971). קרנברג מניח שהתמונה הקלינית מוסכמת על שניהם, ומתמקד בהנחות המטפסיכולוגיות ובטכניקה. את עצמו הוא מציב לצד אדית יקובסון, מרגרט מאלר, ג'ואן ריבייר, הרברט רוזנפלד ווואן דר וואלס. קוהוט מבחין בין הפרעות האישיות הנרקיסיסטיות לבין מצבים גבוליים ופסיכוזות. לעומתו, קרנברג סבור שברוב המקרים מצוי מתחת לפני השטח ארגון אישיות גבולי, שבו שולטים הפיצול ומנגנוני הגנה פרימיטיביים; העצמי הגרנדיוזי, שהוא מבנה מגובש אך פתולוגי, מקנה להם תפקוד חיצוני יציב יותר, וחלקם מתפקדים בגלוי ברמה גבולית. קוהוט רואה בנרקיסיזם הפתולוגי קיבעון בשלב קדום שכשלעצמו הוא תקין; קרנברג רואה בו מבנה פתולוגי ייחודי השונה מן הנרקיסיזם הינקותי הרגיל. העצמי הגרנדיוזי ממזג את ייצוגי העצמי הממשי, העצמי האידיאלי והאובייקט האידיאלי, ומשמש הגנה מפני זעם אורלי עז, מפני קנאה ומפני ייצוגים מושפלים של העצמי ושל הזולת. קרנברג אף דוחה את הרעיון של קו התפתחות נפרד לנרקיסיזם, המנותק מאהבת האובייקט: לדבריו ההשקעה הליבידינלית בעצמי ובאובייקטים מתפתחת כמכלול אחד, ואי אפשר להבינה בלי להביא בחשבון את גורל התוקפנות. מכאן גם המחלוקת בענייני טכניקה. קוהוט ממליץ לאפשר להעברה המאדירה ולהעברת המראה להתפתח, ולקבל את האידיאליזציה כחידוש של צורך התפתחותי תקין. קרנברג, לעומת זאת, מזהה באידיאליזציה תפקיד הגנתי, ומבקש לפרש באופן שיטתי את העצמי הגרנדיוזי כפי שהוא מתגלם בהעברה, וכן את ההעברה השלילית ואת הקנאה וההשפלה העומדות מאחוריה. לדעתו, טיפול המשאיר את התוקפנות מחוץ לעבודה הפרשנית עלול להניב הסתגלות מסוימת, אך לא שינוי מבני מתמשך.
רעיונות מרכזיים
- קרנברג וקוהוט תמימי דעים בעיקר בתיאור הקליני של האישיות הנרקיסיסטית, אך חלוקים על הנחותיה המטפסיכולוגיות ועל הדרך לטפל בה בפסיכואנליזה.
- בניגוד לקוהוט, המפריד הפרדה חדה בין הפרעות נרקיסיסטיות למצבים גבוליים, קרנברג מוצא ברוב האישיויות הנרקיסיסטיות ארגון אישיות גבולי שבו שולטים הפיצול ומנגנוני הגנה פרימיטיביים; העצמי הגרנדיוזי מייצב את תפקודם הגלוי.
- הנרקיסיזם הפתולוגי אינו קיבעון בשלב ינקותי תקין, כפי שמציע קוהוט, אלא מבנה פתולוגי מובחן: עצמי גרנדיוזי הממזג את דימויי העצמי הממשי, העצמי האידיאלי והאובייקט האידיאלי.
- העצמי הגרנדיוזי משמש הגנה מפני זעם אורלי עז, מפני קנאה ומפני ייצוגים מושפלים של העצמי ושל האובייקטים. קרנברג מבקר את קוהוט על שהוא מצניע את מקומה של התוקפנות.
- הנרקיסיזם אינו מתפתח בקו נפרד מאהבת האובייקט: ההשקעה הליבידינלית בעצמי ובאובייקטים מתפתחת בו בזמן, ושתיהן מעוצבות בידי גורל התוקפנות.
- קוהוט מקבל את האידיאליזציה של האנליטיקן כחידוש של צורך התפתחותי תקין. קרנברג רואה באידיאליזציה של מטופלים נרקיסיסטיים הגנה: השלכה של העצמי הגרנדיוזי ההודפת קנאה והשפלה.
- בתחום הטכניקה קרנברג דורש פירוש שיטתי של העצמי הגרנדיוזי כפי שהוא מתגלה בהעברה, של ההעברה השלילית ושל הקנאה וההשפלה שהוא מסתיר, במקום להניח להעברות הנרקיסיסטיות להתפתח ללא פירוש.
- טיפול שאינו מנתח את תוקפנות המטופל עשוי לשפר את הסתגלותו, אך לא להביא לשינוי המבני הנדרש כדי לפרק את העצמי הגרנדיוזי הפתולוגי.
מה הוא מראה
- 1974
אוטו קרנברג במחלוקת עם היינץ קוהוט
קרנברג וקוהוט נחלקו בשאלת האישיות הנרקיסיסטית: קוהוט ראה בה קו התפתחות נרקיסיסטי תקין שנעצר, שיש לאפשר לו להתפתח בהעברה, וקרנברג ראה בה מבנה פתולוגי והגנתי, טעון זעם וקנאה, שיש לעמת אותו ולפרש אותו.