מאמר
הערות על התיאוריה הפסיכואנליטית של האגו
Comments on the Psychoanalytic Theory of the Ego
מאמרו של היינץ הרטמן, שראה אור ב-The Psychoanalytic Study of the Child ב-1950 ונדפס שוב בקובץ מאמריו Essays on Ego Psychology (1964), הוא מן הניסוחים המכוננים של פסיכולוגיית האגו הפסיכואנליטית. הרטמן ציין שהמילה "אגו" משמשת במובנים עמומים אפילו בקרב אנליטיקאים, וטען שבתיאוריה המבנית האגו הוא מערכת נפשית, המוגדרת על ידי תפקודיה ועומדת לצד האיד והסופר-אגו, ואינו זהה לאישיות, לפרט או לאדם עצמו. לאדם עצמו, במובחן מן העולם שסביבו, הציע את המונח "עצמי" (self), ודיבר על ייצוגי העצמי של האגו לצד ייצוגי האובייקטים שלו. על בסיס זה ניסח מחדש את הנרקיסיזם של פרויד כטעינה (קתקסיס) ליבידינית לא של האגו אלא של העצמי, כך שכנגד הטעינה של האובייקט עומדת טעינתו של האדם עצמו. ההבחנות הללו בין אגו, עצמי וייצוג עצמי הפכו למקובלות בפסיכואנליזה האמריקאית, ושימשו נקודת מוצא לתאוריות מאוחרות של העצמי, ובהן אלה של אדית יעקובסון ושל היינץ קוהוט.
רעיונות מרכזיים
- המונח "אגו" משמש באופן עמום; בתיאוריה המבנית ראוי שיציין מערכת נפשית המוגדרת על ידי תפקודיה, ולא את האישיות, הפרט או האדם עצמו.
- את האדם עצמו, במובחן מן העולם שסביבו, מוטב לכנות העצמי; האגו יוצר ייצוגים הן של האובייקטים והן של העצמי.
- נרקיסיזם הוא טעינה ליבידינית של העצמי ולא של האגו, וכנגד טעינת האובייקט עומדת טעינתו של האדם עצמו.
- ההבחנות בין אגו, עצמי וייצוג עצמי הפכו למקובלות בפסיכואנליזה האמריקאית, ולנקודת מוצא לתאוריות פסיכואנליטיות מאוחרות של העצמי.
מה הוא מראה
- 1939
היינץ הרטמן הצגת אוטונומיה של האגו
הרטמן כינה ב-1939 תחום של "התפתחות אוטונומית של האגו", ואת ההבחנה בין אוטונומיה ראשונית למשנית פרש במאמריו משנות ה-50, שקובצו ב-"Essays on Ego Psychology".
- 1950
היינץ הרטמן הצגת ניטרול
הרטמן הציג את רעיון אנרגיית הדחף המנוטרלת במאמרו מ-1950 על התאוריה הפסיכואנליטית של האגו, ופיתח אותו במאמרו מ-1955 על העידון.
- 1950
היינץ הרטמן הצגת ייצוג העצמי
במאמרו מ-1950 הבחין הרטמן בין האגו לעצמי, הגדיר את הנרקיסיזם כהשקעה ליבידינלית בעצמי, והציע את המונח "ייצוג העצמי" כמקבילו של ייצוג האובייקט.