אישיות
לואיס ארון
פסיכולוג קליני ופסיכואנליטיקאי אמריקאי, מן התאורטיקנים המרכזיים של הפסיכואנליזה ההתייחסותית. בשנות השמונים הצטרף לקבוצת הפסיכואנליטיקאים מניו יורק סביב סטיבן מיטשל וג'יי גרינברג, והיה ממייסדי כתב העת Psychoanalytic Dialogues. עמד בראש התוכנית הפוסט-דוקטורטית לפסיכותרפיה ופסיכואנליזה של אוניברסיטת ניו יורק והיה הנשיא המייסד של האיגוד הבינלאומי לפסיכואנליזה ופסיכותרפיה התייחסותית. בספרו המפגש: הדדיות ואינטרסובייקטיביות בפסיכואנליזה (1996) טען שהסובייקטיביות של האנליטיקאי נוכחת תמיד, ושהאנליזה נשענת על השפעה הדדית בתוך אי-סימטריה של תפקידים, כחלק מן המעבר מפסיכולוגיה של אדם אחד לפסיכולוגיה של שני אנשים.
רעיונות
- פיתוח פסיכואנליזה התייחסותית
ארון פיתח את הצד הקליני של התאוריה ההתייחסותית. עבודתו התמקדה בהשפעה ההדדית של אנליטיקאי ומטופל בתוך אי-סימטריה של תפקידים, ובסובייקטיביות של האנליטיקאי, שאי אפשר להימלט ממנה. הוא גם סייע לבנות את מוסדות האסכולה כנשיא המייסד של האיגוד הבינלאומי ההתייחסותי (IARPP).
השפעה
קרבה
- 1999 בשיתוף עם סטיבן מיטשל
ארון פעל לצד מיטשל בקבוצה ההתייחסותית בניו יורק. שניהם היו ממייסדי כתב העת Psychoanalytic Dialogues, ויחד ערכו את פסיכואנליזה התייחסותית: צמיחתה של מסורת (1999), קובץ המאמרים המכוננים של האסכולה.
הערות שוליים
- פסיכואנליזה התייחסותית: צמיחתה של מסורת1999מקור לקשר