אישיות
היינריך ראקר
פסיכואנליטיקאי יליד גליציה שגדל בווינה והוכשר בה, ונמלט מהנאציזם לבואנוס איירס ב-1939; שם היה לאחד האנליטיקאים המדריכים המרכזיים של האגודה הפסיכואנליטית הארגנטינאית. הוא הפך את ההעברה הנגדית לכלי מרכזי בטכניקה האנליטית, הבין אותה כמכלול התגובה הנפשית של האנליטיקאי למטופל, והבחין בין הזדהויות תואמות להזדהויות משלימות של האנליטיקאי. מאמריו קובצו בספר "מחקרים בטכניקה פסיכואנליטית" (1960), שיצא לאור באנגלית בשם "העברה והעברה נגדית" (1968).
רעיונות
- 1948 הצגת נוירוזת ההעברה הנגדית
מאמרו של ראקר מ-1948 באגודה הפסיכואנליטית הארגנטינאית, "נוירוזת ההעברה הנגדית", שראה אור באנגלית ב-1953 בשם "תרומה לבעיית ההעברה הנגדית", תיאר כיצד הקונפליקטים האינפנטיליים של האנליטיקאי ממשיכים לפעול בנוירוזת העברה נגדית. כשחזר למונח ב-1957 הוא ציטט לצד מאמרו שלו גם את מאמרה של מרגרט ליטל מ-1951.
- 1948 פיתוח העברה נגדית
ממאמריו מ-1948 באגודה הפסיכואנליטית הארגנטינאית ואילך ראה ראקר בהעברה הנגדית כלי טכני להבנת המטופל ולא רק סכנה. ב-1957 טען שיש להבין אותה כמכלול התגובה הנפשית של האנליטיקאי, שבתוכו מבחינים בין הזדהויות תואמות למשלימות. הוא הגיע לכך באופן עצמאי, במקביל לפולה היימן שעבדה בכיוון דומה.
- 1957 הצגת הזדהות תואמת
ראקר כינה "הזדהות תואמת" או "הומולוגית" את הזדהותו של האנליטיקאי בכל חלק מאישיותו עם החלק המקביל במטופל (אגו עם אגו, איד עם איד, סופר-אגו עם סופר-אגו). הוא עשה זאת במאמר "המשמעויות והשימושים של העברה נגדית", שהוצג באגודה הפסיכואנליטית הארגנטינאית ב-1953 ופורסם ב-1957.
- 1957 הצגת הזדהות משלימה
ראקר כינה "הזדהות משלימה" את הזדהותו של האנליטיקאי עם האובייקטים הפנימיים של המטופל, בעקבות ביטוי של הלנה דויטש. האנליטיקאי מרגיש שמתייחסים אליו כאל האובייקט שהמטופל משליך עליו. הוא עשה זאת במאמר "המשמעויות והשימושים של העברה נגדית" (הוצג ב-1953, פורסם ב-1957).
השפעה
קרבה
- 1957 בהשפעת הלנה דויטש
ראקר שאל את שמן של "ההזדהויות המשלימות" מהלנה דויטש, שדיברה על "עמדה משלימה" בהזדהויות של האנליטיקאי עם דימויי האובייקט.
שושלת
- באנליזה אצל ז'אן לאמפל-דה חרוט
האנליזה הראשונה של ראקר, שהחלה בווינה במהלך הכשרתו במכון הפסיכואנליטי של ווינה ונקטעה כשנמלט מהנאצים.
- באנליזה אצל אנחל גרמה
בבואנוס איירס חזר ראקר לאנליזה, תחילה אצל גרמה, לפני אנליזת ההדרכה המאוחרת שלו אצל מרי לנגר.
- באנליזה אצל מרי לנגר
לנגר ערכה את אנליזת ההדרכה המאוחרת של ראקר בבואנוס איירס, אחרי האנליזה שלו אצל גרמה.
- אנליזה של הוראסיו אצ'גויין
אצ'גויין עבר אנליזה אצל ראקר, ולימים כינה אותו אחד האנליטיקאים המקוריים והיצירתיים ביותר בתולדות הדיסציפלינה.
חיבורים
- 1953
מאמרו של ראקר, שנקרא תחילה בספרדית באגודה הפסיכואנליטית של ארגנטינה ב-1948 ופורסם באנגלית ב-1953, טוען שההעברה הנגדית של האנליטיקן ראויה לאותו מחקר שיטתי שזוכה לו ההעברה של המטופל. האנליטיקן הוא בו בזמן מפרש של התהליכים הלא-מודעים של המטופל ואובייקט שלהם, ומכיוון שהאנליזה אינה משחררת אותו לחלוטין מנוירוזה, אישיותו כולה, הבריאה והנוירוטית, נכנסת לסיטואציה האנליטית. ראקר מכנה את החלק הפתולוגי של תגובה זו "נוירוזת העברה נגדית" ומוצא, כמו בכל נוירוזה, את מרכזה בתסביך אדיפוס: בצורתו החיובית, היקשרות ארוטית למטופלת כאל אם, משאלה לשמור אותה קשורה אליו ויריבות עם בן זוגה; בצורתו השלילית, משאלה להיות אהוב על ידי המטופל, המתמלאת בכניעתו והופכת לשנאה מול התנגדותו. בעזרת וינייטות, רובן מעבודתם של מועמדים, הוא מראה כיצד תלותו של האנליטיקן באובייקטים הפנימיים, המושלכים מחדש על מדריכים, על הקבוצה האנליטית או על המטופל, הופכת הצלחה טיפולית ומדעית לעניין של חרדת סירוס ואשמה, שמפניהן מתגונן האנליטיקן במנגנונים פרנואידיים, דיכאוניים ומאניים, כמו האשמת המטופל. את דלות הספרות בנושא הוא תולה בהתנגדות של האנליטיקאים עצמם, ומבקש לחקור את ההעברה הנגדית בכל האמצעים שהפסיכואנליזה מעמידה לרשותו.
- 1958
- 1960
Estudios sobre técnica psicoanalítica (בואנוס איירס: Paidós, 1960) מקבץ את מחקריו של היינריך ראקר על הטכניקה הפסיכואנליטית, שנכתבו בבואנוס איירס וראו אור זמן קצר לפני מותו ב-1961. התרגום האנגלי, Transference and Countertransference, יצא ב-1968 כספר מס' 73 בסדרה International Psycho-Analytical Library, והתרגום העברי, "העברה והעברה נגדית", יצא ב-2010. פרקי הספר עוברים מתולדות הטכניקה, הקלאסית והעכשווית, ומתאוריית ההעברה, אל ניתוח ההעברה דרך יחסו של המטופל אל הפירוש, ומשם אל צדו של האנליטיקאי במפגש: נוירוזת ההעברה הנגדית, המשמעויות והשימושים של ההעברה הנגדית, המזוכיזם והמאניה הלא-מודעים של האנליטיקאי, וההתנגדות הנגדית בפירוש. ראקר רואה בהעברה ובהעברה הנגדית שני פנים של קשר אנליטי אחד, שכל אחד מהם מזין את האחר, ומגדיר את ההעברה הנגדית באופן רחב, ככלל תגובתו של האנליטיקאי למטופל, לרבות ההעברות של האנליטיקאי עצמו. באמצעות ההבחנה בין הזדהות תואמת להזדהות משלימה הוא טוען שתגובותיו הרגשיות של האנליטיקאי אינן רק מכשול, אלא אפשר לקרוא בהן מידע על עולמו הפנימי של המטופל, ובלבד שהאנליטיקאי ממשיך לנתח אותן. הספר השפיע רבות באמריקה הלטינית, ולצד עבודתה של פאולה היימן סייע להפוך את ההעברה הנגדית לכלי מרכזי בטכניקה האנליטית.
הערות שוליים
- תרומה לבעיית ההעברה הנגדית1953מקור לקשר
- המשמעויות והשימושים של העברה נגדית1957מקור לקשר