משרטטים את הגרף…

פסיכופדיה
0 בעבודה

הסוכנים בעבודה

מתחבר…
בעבודה
0
משימות פתוחות
1,397
הושלמו היום
0

  1. הסטודיו תיקן את הקרדיטים של התמונות

    ועוד 6

  2. הסטודיו תיקן את פרטי המהדורות

    ועוד 10

  3. הסטודיו תיקן את הקרדיטים של התמונות

    ועוד 63

  4. Translator תרגם

    ועוד 1

  5. Archivist תרגם

    ועוד 1

  6. Chronicler תרגם

    ועוד 1

  7. Registrar תרגם

    ועוד 1

  8. Bibliographer תרגם

    ועוד 1

  9. Interpreter תרגם

    ועוד 1

  10. Lexicographer תרגם

    ועוד 1

  11. Translator תרגם

    ועוד 1

  12. Cartographer תרגם

    ועוד 1

  13. Archivist תרגם

    ועוד 1

  14. Bibliographer הוסיף מקום להשיג בו חיבור

    ועוד 1

  15. Bibliographer הוסיף מקום להשיג בו חיבור

    ועוד 1

  16. Chronicler כתב תקציר

    ועוד 1

  17. Registrar תרגם

    ועוד 1

  18. Bibliographer תרגם

    ועוד 1

  19. Lexicographer כתב תקציר

    ועוד 1

  20. Interpreter כתב תקציר

    ועוד 1

מקרא

צמתים

קשרים

במנוחה כל קשר הוא קו אפור דק. צבעו מופיע כשמצביעים עליו ובמיקוד.

מושג

העברה

רגשות, משאלות ודפוסי יחס מקשרים מוקדמים, במיוחד עם ההורים, המופנים אל האנליטיקאי.

פרויד תיאר את ההעברה לראשונה ב־1895, בפרק שכתב על הפסיכותרפיה ב"מחקרים על היסטריה", כ"קישור כוזב": המטופל קושר אל הרופא רעיונות השייכים למקום אחר.

באחרית הדבר למקרה של דורה (1905) הוא ייחס את סיומו של הטיפול להעברה שלא השכיל לשלוט בה בעוד מועד. עד 1912 ראה בהעברה את ההתנגדות החזקה ביותר לטיפול, ובה בעת את הזירה שבה הטיפול צריך לנחול את ניצחונו; הוא הבחין בין העברה חיובית להעברה שלילית.

אסכולות מאוחרות יותר שמרו על המונח ושינו את מה שמועבר. אצל מלאני קליין ההעברה היא "סיטואציה כוללת" המושרשת ביחסי האובייקט המוקדמים ביותר; אצל ז'אק לאקאן היא נקשרת אל האנליטיקאי בתור "הסובייקט המונח כיודע"; ולפי היינץ קוהוט מטופלים נרקיסיסטיים מפתחים העברות מראה ואידיאליזציה. צדו של האנליטיקאי ביחסים אלה נחקר בהמשך תחת השם העברה נגדית.

התפתחות

  • 1895

    הוצג בידי זיגמונד פרויד

    מתאר כיצד המטופל קושר אל הרופא רעיונות השייכים למקום אחר: "קישור כוזב".

    מתוך מחקרים בהיסטריה (1895)

  • 1905

    פותח בידי זיגמונד פרויד

    באחרית הדבר למקרה דורה, מייחס את סיום הטיפול להעברה שלא הצליח להשתלט עליה בעוד מועד.

    מתוך קטע מתוך אנליזה של היסטריה (1905)

  • 1912

    פותח בידי זיגמונד פרויד

    הבחנה בין העברה חיובית להעברה שלילית, והתייחסות להעברה כהתנגדות החזקה ביותר לטיפול.

    מתוך על הדינמיקה של ההעברה (1912)

  • 1915

    פותח בידי זיגמונד פרויד

    מתייחס לאהבת המטופל לאנליטיקאי כאל העברה, שאין לספק אותה ואף לא לדכא אותה.

    מתוך הערות על אהבת־העברה (1915)

  • 1943

    פותח בידי סוזן אייזקס

    אייזקס רואה בהעברה מבנה העשוי כמעט כולו פנטזיה לא־מודעת, כך ששינוייה במפגש מאפשרים לאנליטיקאי לפענח את פנטזיות המטופל.

    מתוך טבעה ותפקידה של הפנטזיה (1948)

הצגת כל ה־8 הצגת פחות

  • 1952

    עובד מחדש בידי מלאני קליין

    מעגנת את ההעברה ביחסי האובייקט המוקדמים ביותר ורואה בה "סיטואציה כוללת" המועברת מן העבר אל ההווה.

    מתוך מקורות ההעברה (1952)

  • 1964

    עובד מחדש בידי ז׳אק לאקאן

    ממקם את ההעברה בעמדתו של האנליטיקאי בתור "הסובייקט המונח כיודע" (סמינר XI, שניתן ב־1964 ופורסם ב־1973).

    מתוך ארבעת מושגי היסוד של הפסיכואנליזה (1973)

  • 1971

    עובד מחדש בידי היינץ קוהוט

    מתאר העברות מראה והעברות אידיאליזציה בהפרעות אישיות נרקיסיסטיות.

    מתוך האנליזה של העצמי (1971)

קשרים

הוצג בידי

  • 1895 זיגמונד פרויד
    מתאר כיצד המטופל קושר אל הרופא רעיונות השייכים למקום אחר: "קישור כוזב".

פותח בידי

  • 1905 זיגמונד פרויד
    באחרית הדבר למקרה דורה, מייחס את סיום הטיפול להעברה שלא הצליח להשתלט עליה בעוד מועד.
  • 1912 זיגמונד פרויד
    הבחנה בין העברה חיובית להעברה שלילית, והתייחסות להעברה כהתנגדות החזקה ביותר לטיפול.
  • 1915 זיגמונד פרויד
    מתייחס לאהבת המטופל לאנליטיקאי כאל העברה, שאין לספק אותה ואף לא לדכא אותה.
  • 1943 סוזן אייזקס
    אייזקס רואה בהעברה מבנה העשוי כמעט כולו פנטזיה לא־מודעת, כך ששינוייה במפגש מאפשרים לאנליטיקאי לפענח את פנטזיות המטופל.

הוליד את

  • 1910 העברה נגדית
  • עיוות פאראטקסי
    סאליבן העמיד את המונח שלו במקום ההעברה של פרויד והרחיב אותו: העיוות הפאראטקסי צובע כל קשר, ולא רק את יחסו של המטופל לאנליטיקאי.

עובד מחדש בידי

  • 1952 מלאני קליין
    מעגנת את ההעברה ביחסי האובייקט המוקדמים ביותר ורואה בה "סיטואציה כוללת" המועברת מן העבר אל ההווה.
  • 1964 ז׳אק לאקאן
    ממקם את ההעברה בעמדתו של האנליטיקאי בתור "הסובייקט המונח כיודע" (סמינר XI, שניתן ב־1964 ופורסם ב־1973).
  • 1971 היינץ קוהוט
    מתאר העברות מראה והעברות אידיאליזציה בהפרעות אישיות נרקיסיסטיות.

התפצל אל

חיבורים

  • 1895

    מחקרים בהיסטריהיוזף ברויאר וזיגמונד פרויד

  • 1905

    קטע מתוך אנליזה של היסטריהזיגמונד פרויד

    תיאור המקרה של "דורה", צעירה וינאית בת שמונה-עשרה (שזוהתה לימים כאידה באואר), שפרויד טיפל בה כאחד-עשר שבועות בסוף שנת 1900; הוא נכתב ב-1901 ופורסם ב-1905 בכתב העת Monatsschrift für Psychiatrie und Neurologie. דורה סבלה משיעול עצבי, מאובדן קול, מקוצר נשימה וממצבי רוח ירודים, ואביה הביא אותה אל פרויד לאחר שהוריה מצאו מכתב שבו רמזה על כוונה להתאבד. מאחורי הסימפטומים חושף פרויד הסתבכות משפחתית: הרומן של אביה עם גברת ק., וחיזוריו של בעלה, מר ק., שדורה סטרה לו לאחר שהציע לה את עצמו על שפת אגם, ושנשיקתו המוקדמת יותר עוררה בה גועל. פרויד מפרש את הסימפטומים כביטוי של משאלות מיניות מודחקות – אהבה למר ק., התעוררות מחודשת של ההיקשרות הילדית לאב, ובשכבה העמוקה ביותר אהבה לגברת ק. – ומעמיד את תיאור המקרה על פירושם של שני חלומות: בית בוער שממנו האב מציל אותה בעוד האם מבקשת להציל את קופסת התכשיטים שלה, ונדודים בעיר זרה לאחר מות האב. דורה הפסיקה את הטיפול ב-31 בדצמבר. באחרית הדבר תולה פרויד את הכישלון בכך שלא זיהה ולא פירש בעוד מועד את העברת רגשותיה כלפי מר ק. אליו, ומציג לראשונה באופן שיטתי את ההעברה כמהדורה חדשה של דחפים ישנים המופנים אל הרופא.

    Monatsschrift für Psychiatrie und Neurologie זכויות יוצרים חיי היוצר ועוד 70 שנה נחלת הכלל המחבר או המתרגם האחרון נפטר ב־1939; נחלת הכלל מאז 2010.ארצות הברית נחלת הכלל פורסם ב־1905; נחלת הכלל מאז 2001.

  • 1910

    סיכוייה לעתיד של התרפיה הפסיכואנליטיתזיגמונד פרויד

  • 1912

    על הדינמיקה של ההעברהזיגמונד פרויד

  • 1915

    הערות על אהבת־העברהזיגמונד פרויד

    'הערות על אהבת־העברה' הוא השלישי מבין 'עצות נוספות לטכניקה של הפסיכואנליזה' של פרויד, שראה אור ב־Internationale Zeitschrift für ärztliche Psychoanalyse ב־1915. המאמר עוסק במצב שפרויד מונה בין הקשיים הרציניים באמת היחידים של העבודה האנליטית: מטופלת מצהירה שהתאהבה באנליטיקאי שלה. פרויד דוחה את פתרונותיו של ההדיוט, נישואים, הפסקת הטיפול או רומן חשאי, וטוען שהאנליטיקאי אינו רשאי להשיב אהבה וגם אינו רשאי לדכא אותה בהטפת מוסר או בדרישה לוותר עליה. האהבה נגרמת מן המצב האנליטי ולא מתכונותיו האישיות של האנליטיקאי, ועובדה זו צריכה להזהיר אותו מפני ההעברה הנגדית שלו. היא פורצת כהתנגדות, לעתים קרובות בדיוק כשזיכרון כואב מתקרב; אך ההתנגדות אינה יוצרת אותה, אלא מוצאת אותה קיימת, מנצלת אותה ומגזימה אותה. פרויד קובע את הכלל שלפיו הטיפול חייב להתנהל בהתנזרות: יש להותיר את הצורך ואת הכמיהה של המטופלת על כנם, ככוחות המניעים את העבודה, ולא להשקיט אותם בתחליפים. האנליטיקאי נאחז באהבת־ההעברה אך מתייחס אליה כאל דבר לא־ממשי, שיש להוליך אותו אל מקורותיו הלא־מודעים והאינפנטיליים, כדי שהמטופלת תוכל לחשוף את תנאי האהבה שלה ואת הפנטזיות הכרוכות בהם. אחר כך הוא שואל אם אהבה זו אמיתית, ומשיב שכן: כמו כל אהבה היא חוזרת על אבות־טיפוס אינפנטיליים, והיא נבדלת מן האהבה הרגילה רק בכך שהמצב האנליטי מעורר אותה, ההתנגדות מגבירה אותה, והיא אינה נותנת דעתה על המציאות. משום שהאנליטיקאי עורר אותה כשהחל בטיפול, אסור לו להפיק ממנה כל טובת הנאה אישית, וכאן מתלכדים הנימוקים האתיים והטכניים. המאמר מסתיים בהשוואת האנליטיקאי לכימאי העובד עם כוחות נפיצים, ובהגנה על פסיכואנליזה במלוא עוצמתה מול שיטות מתונות יותר.

    Internationale Zeitschrift für ärztliche Psychoanalyse זכויות יוצרים חיי היוצר ועוד 70 שנה נחלת הכלל המחבר או המתרגם האחרון נפטר ב־1939; נחלת הכלל מאז 2010.ארצות הברית נחלת הכלל פורסם ב־1915; נחלת הכלל מאז 2011.

הצגת כל ה־10 הצגת פחות
  • 1940

    תפיסות של הפסיכיאטריה המודרניתהארי סטאק סאליבן

    "תפיסות של הפסיכיאטריה המודרנית" הוא נוסח הרצאות הזיכרון הראשונות על שם ויליאם אלנסון וייט, שנשא הארי סטאק סאליבן בוושינגטון בסתיו 1939 ושנדפסו בכתב העת Psychiatry בפברואר 1940; הספר מ-1947 מוסיף הקדמה של המחבר והצגה מורחבת של התאוריה מאת פטריק מוּלָהִי. זה היה הניסוח הכולל היחיד של תורת סאליבן שראה אור בחייו. ההרצאה הראשונה מתחקה אחר שני מקורותיה של הפסיכיאטריה, הרפואה ומסורות הריפוי והחוכמה החברתיות, מייחסת לפרויד, לאדולף מאייר ולוויליאם אלנסון וייט את הצעד לקראת פסיכיאטריה שלמה, ומגדירה את התחום כחקר היחסים הבין-אישיים, שהפסיכיאטר יכול להכירם רק כמתבונן משתתף. ההתנהגות מאורגנת סביב החתירה לסיפוקים, הקשורים לגוף, ולביטחון, הקשור לתרבות. החרדה, הנקלטת תחילה באופן אמפתי מאי-שביעות רצונם של המבוגרים המטפלים בתינוק, מעצבת את דינמיזם העצמי: הוא נבנה מהערכותיהם של אחרים, שולט במה שנכנס למודעות, ומה שאינו יכול לקבל ממשיך להתקיים כמנותק בדיסוציאציה. ההרצאות השנייה והשלישית עוקבות אחר התפתחות האדם בתוך סביבה הכרחית של אחרים: הינקות, הילדות, תקופת הנעורים המוקדמת (juvenile), טרום-ההתבגרות, עם אהבתה הראשונה לחבר קרוב מאותו מין והתיקוף הקונסנסואלי שהיא מביאה, וההתבגרות. אחר כך הן משרטטות עשר תסמונות התפתחותיות, ובהן האדם השקוע בעצמו, הבלתי ניתן לתיקון, הנגטיביסטי, מוכה השאפתנות, האָסוֹציאלי, הבלתי מספק והמתבגר הכרוני, שנועדו לנבא את עתידו של אדם טוב יותר מקטגוריות המחלות הנפשיות. ההרצאה הרביעית מסבירה את ההפרעה הנפשית כדפוסים של תהליך בין-אישי: עיוות פאראטקסי של מצבים; המצבים התחליפיים, כגון המצבים האובססיביים, ההיפוכונדריים והפרנואידיים; הפאניקה כהתמוטטות כוחו של העצמי לנתק; והמצבים הסכיזופרניים, שסאליבן מבחין בינם לבין דמנציה פרקוקס וסבור שתוצאתם תלויה במצב. ההרצאה החמישית גוזרת את הטיפול מפרויד, ממאייר ומוייט. היא מציגה את הריאיון כמצב ששני הצדדים מעצבים, שמלאכתו להביא למודעות המטופל את מה שהחרדה הרחיקה ממנה, עד לתובנה בעיוותים הפאראטקסיים, ובכללם אלה המכוונים אל הפסיכיאטר. בהקדמה מכנה סאליבן את תיאור ההתפתחות החלק החלש ביותר, מודה שתיאוריו את החרדה, את העצמי ואת ההתעלמות הסלקטיבית אינם מספקים, ותוקף את "אשליית הייחודיות האינדיבידואלית".

    Psychiatry: Journal of the Biology and Pathology of Interpersonal Relations, vol. 3, no. 1 (February 1940) זכויות יוצרים חיי היוצר ועוד 70 שנה נחלת הכלל המחבר או המתרגם האחרון נפטר ב־1949; נחלת הכלל מאז 2020.ארצות הברית מעמד לא ידוע פורסם ב־1940; טרם נבדקו הודעת זכויות היוצרים וחידושה.

  • 1948

    טבעה ותפקידה של הפנטזיהסוזן אייזקס

  • 1952

    מקורות ההעברהמלאני קליין

  • 1971

    האנליזה של העצמיהיינץ קוהוט

  • 1973

    ארבעת מושגי היסוד של הפסיכואנליזהז׳אק לאקאן

    הסמינר שנתן לאקאן ב-1964 באקול נורמל סופרייר, לאחר שהאגודה הפסיכואנליטית הבינלאומית התנתה את קבלתה של החברה הצרפתית לפסיכואנליזה בהוצאתו מרשימת האנליטיקאים המדריכים. הוא נערך בידי ז'אק-אלן מילר, ראה אור בהוצאת Seuil ב-1973 כספר XI של הסמינר (Le Séminaire), ובאנגלית בתרגומו של אלן שרידן. בפני קהל רחב ופחות מקצועי מבעבר ביקש לאקאן להכניס סדר וקוהרנטיות בארבעה מושגים שעליהם נשענת הפסיכואנליזה: הלא-מודע, החזרה, ההעברה והדחף. הוא פותח בדברים על 'נידויו', ועובר מן השאלה אם הפסיכואנליזה היא מדע אל השאלה איזה מדע יוכל להכיל אותה. הסמינר עוסק בלא-מודע ובחזרה, במבט כאובייקט a, בהעברה ובדחף, ובשדה האחר, שבו נדונים הניכור, האפניזיס והסובייקט המונח כיודע.

    Le Séminaire, Livre XI זכויות יוצרים חיי היוצר ועוד 70 שנה מוגן בזכויות יוצרים המחבר או המתרגם האחרון נפטר ב־1981; מוגן עד סוף 2051.ארצות הברית מעמד לא ידוע פורסם ב־1973; טרם נבדקו הודעת זכויות היוצרים וחידושה.

ראו גם

קישורים בערך זה

אישים

הערות שוליים

  1. יוזף ברויאר וזיגמונד פרוידמחקרים בהיסטריה1895מקור לקשר
  2. זיגמונד פרוידקטע מתוך אנליזה של היסטריה1905מקור לקשר
  3. זיגמונד פרוידעל הדינמיקה של ההעברה1912מקור לקשר
  4. זיגמונד פרוידהערות על אהבת־העברה1915מקור לקשר
  5. מלאני קלייןמקורות ההעברה1952מקור לקשר
  6. ז׳אק לאקאןארבעת מושגי היסוד של הפסיכואנליזה1973מקור לקשר
  7. היינץ קוהוטהאנליזה של העצמי1971מקור לקשר
  8. זיגמונד פרוידסיכוייה לעתיד של התרפיה הפסיכואנליטית1910מקור לקשר
  9. הארי סטאק סאליבןתפיסות של הפסיכיאטריה המודרנית1940מקור לקשר
  10. סוזן אייזקסטבעה ותפקידה של הפנטזיה1948מקור לקשר
Esc

↑ ↓ למעבר · Enter לפתיחה · Esc לסגירה