מושג
תגובת החיוך
החיוך שבו תינוק בן שניים-שלושה חודשים מקבל פני אדם הנראות מלפנים ובתנועה. רנה שפיץ וקתרין וולף מצאו שבגיל זה מעוררת אותו תצורה של מצח, עיניים ואף, ולא אדם מסוים, והתינוק מחייך אפילו למסכה, ובמחצית השנייה של השנה החיוך משתמר למוכרים בלבד. שפיץ ראה בו את המסמן של מארגן הנפש הראשון: הוא מציין את מעברו של התינוק מתגובה לגירויים גופניים פנימיים לתפיסת העולם החיצוני, ואת הופעת קדם-האובייקט – השלב שלפני שהאם מזוהה כאדם שלם ועצמאי.
התפתחות
1946
פותח בידי רנה שפיץ
המונוגרפיה של שפיץ ווולף מ-1946 חקרה את חיוכו של התינוק לפני אדם, ששפיץ עשה אותו מאוחר יותר למסמן של המארגן הראשון ושל קדם-האובייקט.
מתוך תגובת החיוך: תרומה לאונטוגנזה של היחסים החברתיים (1946)
קשרים
- 1946 פותח בידי רנה שפיץ
המונוגרפיה של שפיץ ווולף מ-1946 חקרה את חיוכו של התינוק לפני אדם, ששפיץ עשה אותו מאוחר יותר למסמן של המארגן הראשון ושל קדם-האובייקט.
חיבורים
- 1946
תגובת החיוך: תרומה לאונטוגנזה של היחסים החברתיים
במונוגרפיה זו בוחנים רנה שפיץ וקתרין וולף את חיוך התינוק, כתרומה להבנת התהוותם של היחסים החברתיים. לפי ממצאיהם, מגיל שלושה חודשים בערך תינוקות מחייכים אל פנים אנושיות הנראות מלפנים ובתנועה. הם מחייכים אפילו אל מסכה השומרת על המצח, העיניים והאף, אך לא אל פנים הנראות מן הצד. במחצית השנייה של השנה הראשונה החיוך נעשה בררני, והתינוק כבר אינו מחייך אל זרים. המחברים רואים בתגובת החיוך את הפנייה הפעילה הראשונה של התינוק אל שותף אנושי, וצעד מוקדם בהתפתחות היחסים החברתיים ויחסי האובייקט.
ראו גם
אישים
הערות שוליים
- תגובת החיוך: תרומה לאונטוגנזה של היחסים החברתיים1946מקור לקשר