מושג
רגרסיה
חזרה לצורה מוקדמת יותר של תפקוד נפשי: לדרכי חשיבה מוקדמות, לשלב מוקדם של התפתחות הליבידו או לצורות קשר מוקדמות עם אחרים. פרויד השתמש במושג מאז "פשר החלום" (1900), הן לתנועתו של החלום לאחור אל התפיסה והן לנסיגת הליבידו אל נקודות קיבעון ישנות בנוירוזה; מאוחר יותר ראו פרנצי, בלינט וויניקוט ברגרסיה שבתוך האנליזה דבר שיכול גם לשרת את הטיפול.
התפתחות
1900
הוצג בידי זיגמונד פרויד
פרויד הציג את הרגרסיה בפרק השביעי של ״פשר החלום״ (1900), לתנועתו של החלום לאחור במנגנון הנפשי אל עבר התפיסה; מאוחר יותר דיבר גם על רגרסיה זמנית וצורנית, ובהן שיבת הליבידו אל נקודות קיבעון מוקדמות.
מתוך אוצר המילים של הפסיכואנליזה (1967)
1968
עובד מחדש בידי מיכאל בלינט
בלינט ממשיך את ניסוייו הטכניים של פרנצי ורואה ברגרסיה שבתוך האנליזה לא רק התנגדות, אלא מצב שהאנליטיקאי צריך לדעת לפגוש, ושבצורתו השפירה עשוי לפתוח דרך להתחלה חדשה. לכך מוקדשים 'ריגושים ורגרסיות' (1959) ו'השבר הבסיסי', שכותרתו המשנית היא 'היבטים טיפוליים של רגרסיה' (1968).
מתוך השבר הבסיסי: היבטים טיפוליים של רגרסיה (1968);ריגושים ורגרסיות (1959)
קשרים
- 1900 הוצג בידי זיגמונד פרויד
פרויד הציג את הרגרסיה בפרק השביעי של ״פשר החלום״ (1900), לתנועתו של החלום לאחור במנגנון הנפשי אל עבר התפיסה; מאוחר יותר דיבר גם על רגרסיה זמנית וצורנית, ובהן שיבת הליבידו אל נקודות קיבעון מוקדמות.
- 1968 עובד מחדש בידי מיכאל בלינט
בלינט ממשיך את ניסוייו הטכניים של פרנצי ורואה ברגרסיה שבתוך האנליזה לא רק התנגדות, אלא מצב שהאנליטיקאי צריך לדעת לפגוש, ושבצורתו השפירה עשוי לפתוח דרך להתחלה חדשה. לכך מוקדשים 'ריגושים ורגרסיות' (1959) ו'השבר הבסיסי', שכותרתו המשנית היא 'היבטים טיפוליים של רגרסיה' (1968).
חיבורים
- 1959
"ריגושים ורגרסיות" (1959), ספרו השלישי של מיכאל באלינט, יוצא מהנאה יומיומית: ההתרגשות שאנשים מחפשים בנדנדות, ברכבות ההרים ובקרוסלות של הלונה פארק, וגם בספורט מסוכן. מתוכה הוא בונה תאוריה של יחסי האובייקט המוקדמים ביותר ושל הרגרסיה בטיפול האנליטי. לדבריו, ריגוש מורכב משלושה יסודות: מודעות לסכנה חיצונית ממשית, חשיפה מרצון אליה ותקווה בטוחה לעמוד בה ולשוב בשלום אל מקום מבטחים. אנשים מגיבים למצבים כאלה בדרכים הפוכות, ומכאן גוזר באלינט שתי עמדות יסוד. להן טבע את המונחים אוקנופיליה ופילובטיזם. בעולמו של האוקנופיל האובייקטים בטוחים, והמרווחים שביניהם הם חללים ריקים ומאיימים. הוא נאחז באובייקטים, זקוק לקרבתם ונתקף חרדה כשהוא מתרחק מהם, ויחסו אליהם אמביוולנטי. בעולמו של הפילובט דווקא המרחבים הפתוחים ידידותיים, והאובייקטים הם סכנות שאי אפשר לצפות אותן. הוא סומך על מיומנויותיו ושומר מהם מרחק. באלינט בוחן את שתי העמדות ביחס לתוקפנות ולאוטו־ארוטיקה, לאהבה ולשנאה ולבחינת המציאות, ומראה שהן חלות גם על היחס לרעיונות. לטענתו, כל אחת מהן נשענת על אשליה. כדי להסביר מדוע הן עמידות כל כך, הוא מניח שלב קדום יותר: האהבה הראשונית. זהו ערבוב הרמוני של הפרט וסביבתו, שאין בו עדיין אובייקטים נפרדים, והוא דומה יותר לעולם של חומרים כמו מים או אוויר מאשר לעולם של עצמים תחומים. ייתכן שמצב זה קודם אף ללידה. התסכולים והפרידות הבלתי נמנעים מנפצים את ההרמוניה ואובייקטים מוצקים מופיעים. אוקנופיליה ופילובטיזם הן שתי תגובות משניות לטראומה זו. כאן מתקן באלינט עמדה קודמת שלו: הצורך להיאחז באנליטיקאי אינו עוד ביטוי של האהבה הראשונית, אלא הגנה מפני הפחד שיפילו אותו או ינטשו אותו. בחלק השני מחיל באלינט את המושגים על המצב האנליטי, ומפרש לאורם גם חלומות תעופה ואת "מסך החלום" של ברטרם לוין. הוא מתאר מטופלים שחשים צורך לקום מן הספה, ואחרים שרק לאט לומדים לעצום עיניים ולפנות פנימה. לדעתו, על האנליטיקאי להפוך בעיני המטופל הנסוג לחלק מסביבה ידידותית, ולא להיות אובייקט תובעני. הוא מבקר את התאוריה והטכניקה של זמנו כנוטות לאוקנופיליה. פירוש כל דבר כהעברה מציב את האנליטיקאי בלי הרף כאובייקט שיש להיאחז בו. כך עלול המטופל להפנים דמות מאודרת של האנליטיקאי במקום אובייקטים פנימיים ישנים, ולרכוש "קליפה יעילה" שמציידת אותו לחיים אך מצמצמת את יכולתו להרגיש. נספח של הערות קצרות על נושאים קרובים ופרק מאת אניד באלינט, "מרחק במרחב ובזמן", חותמים את הספר. הספר עומד בין מאמריו המוקדמים של באלינט על אהבת אובייקט ראשונית לבין "הפגם הבסיסי" (1968). שם מיקם את הפגם הבסיסי בין האהבה הראשונית לשתי העמדות, והבחין בין רגרסיה שפירה לרגרסיה ממאירה.
- 1967
מילון של מושגי הפסיכואנליזה מאת ז'אן לפלאנש וז'אן-ברטראן פונטאליס, שהוכן במשך שמונה שנים ביוזמת דניאל לגאש ויצא לאור ב־1967 בהוצאת Presses universitaires de France, בסדרה Bibliothèque de psychanalyse שבעריכת לגאש. התרגום האנגלי של דונלד ניקולסון-סמית, The Language of Psycho-Analysis, יצא בהוצאת Hogarth Press ב־1973. פרויד שב ותיקן את התיאוריה שלו ומעולם לא קיבע אותה בשיטה סופית, ולכן במקום הגדרות יבשות כל ערך מתחקה אחר האופן שבו מושג נוצר והשתנה בכתביו, מבסס את התיאור בקטעים הרלוונטיים ומציג את קשייו. הערכים, בסדר אלפביתי, משתרעים מ״תגובה מפרקת״ (abreaction) ועד ״עיבוד״ (working-through), וכוללים גם מונחים של אנליטיקאים מאוחרים יותר, כגון שלב המראה והאובייקט המעברי. כמה מן הערכים החזירו לשימוש מושגים פרוידיאניים שנשכחו, ובראשם après-coup (״לאחר מעשה״) ו־Anlehnung, שתורגם ל־étayage (הישענות). הספר תורגם ליותר מעשרים שפות והיה לספר יסוד.
- 1968
השבר הבסיסי: היבטים טיפוליים של רגרסיה
ספרו של מיכאל באלינט, שראה אור בלונדון ב־1968 ותורגם לעברית בשם "השבר הבסיסי" (עם עובד, 2006), מסכם ארבעה עשורים של עבודה קלינית ומבקש להבין מדוע טיפולים אנליטיים מסוימים נתקעים ומה יכול האנליטיקאי לעשות אז. נקודת המוצא היא תצפית: אצל מטופלים מסוימים, ברגעים מסוימים, הפירוש חדל לפעול כפירוש. הוא נחווה כהתקפה, כעלבון או כפיתוי, או שאינו נקלט כלל; מילה אגבית של האנליטיקאי מקבלת משקל עצום; ומטופל שאינו מובן אינו כועס אלא שוקע בריקנות ובתחושה שאין בכך טעם. בעיני באלינט אלה סימנים לכך שהעבודה יצאה מן הרובד שעליו נבנתה הטכניקה של פרויד. בחלק הראשון מוצגים שלושה אזורים בנפש. האזור האדיפלי הוא משולש, נשלט בידי קונפליקט שהפירוש יכול להביא לפתרונו, ומתנהל בשפת המבוגרים המקובלת. אזור השבר הבסיסי הוא דו־אישי במובהק; אין בו קונפליקט אלא חֶסֶר, ליקוי מבני – "שבר" במובן הגאולוגי – והמילים הרגילות אינן כלי אמין בו. מקורו בחוסר התאמה ניכר, בשלבים המוקדמים ביותר, בין צורכי התינוק לבין הטיפול והחיבה שקיבל. באזור היצירה אין אובייקט חיצוני כלל, רק "קדם־אובייקטים"; כאן מתרחשות היצירה האמנותית והמדעית, התובנה, וגם ראשית ההתחלות של מחלה ושל החלמה ספונטנית, ותהליכיו אינם ניתנים לזירוז מבחוץ. בחלק השני דוחה באלינט את מושג הנרקיסיזם הראשוני של פרויד, שלדעתו סותר את עצמו, ומציע במקומו את האהבה הראשונית: יחס ראשוני לסביבה שעדיין אינה מובחנת, ערבוב הרמוני של חדירה הדדית, בדומה ליחסנו לאוויר שאנו נושמים ושאת קיומו אנו מניחים מאליו. אובייקטים בעלי גבולות ברורים – ועמם הנרקיסיזם, השנאה, האוקנופיליה והפילובטיזם – מופיעים רק אחרי שההרמוניה הזאת מופרת. האהבה הבוגרת מנסה לשחזר אותה באמצעות "עבודת הכיבוש", ההופכת אובייקט אדיש לשותף. החלק השלישי עוסק בתהום שבין האנליטיקאי לבין "הילד שבמטופל" ובבעיית השפה: כל אסכולה מלמדת את מטופליה את לשונה שלה. באלינט בוחן שלוש דרכים להגיב לרגרסיה ואת הסכנה שבכל אחת. הטכניקה הקלאסית משאירה את העבודה ברובד האדיפלי, ולכן תלויה בברירה קפדנית של מטופלים. הפירוש העקבי והבטוח בעצמו של האסכולה הקלייניאנית מלמד את המטופל את שפת האנליטיקאי, אך במחיר של אי־שוויון בין אנליטיקאי יודע־כול לבין מטופל חלש. "ניהול" הרגרסיה ברוח ויניקוט עלול להוביל לסחרור דרישות שאין לו סוף. הדוגמה המזהירה היא "הניסוי הגדול" של פרנצי בשנותיו האחרונות, שבו ניסה להיענות לכל צורכיה של מטופלת אחת, ושבאלינט צפה בו מקרוב. בחלק הרביעי, לב הספר, מבחין באלינט בין שתי צורות של רגרסיה טיפולית. הרגרסיה השפירה מכוונת להכרה: המטופל זקוק לסביבה המסכימה בשתיקה לשאת אותו, נוצרת אווירה של אמון תמים וחסר חשד (arglos), והתהליך מסתיים ב"התחלה חדשה" – גילוי של דרכי התייחסות חופשיות יותר, רגרסיה לשם התקדמות. הרגרסיה הממאירה מכוונת לסיפוק שיבוא ממעשה של האנליטיקאי: האמון קורס שוב ושוב, מופיעה היאחזות נואשת, והדרישות מתחדשות בעוצמה חשודה ונוטות להפוך למצבים דמויי התמכרות; באלינט קושר אותה להיסטריה קשה. מאחר שהרגרסיה מתרחשת בתוך קשר, צורתה תלויה לא רק במטופל אלא גם בתגובת האנליטיקאי. לאור הבחנה זו הוא מפרש את המחלוקת בין פרויד לפרנצי: פרויד הכליל ממקרים ממאירים, ופרנצי ממקרים שפירים. החלק החמישי מסיק את המסקנות הטכניות. באזור השבר הבסיסי על האנליטיקאי להימנע מלהפוך לאובייקט רב־עוצמה, יודע־כול וכל־יכול – בין בפירושי העברה בלתי פוסקים, בין בסיפוקים ובין בהבטחה ללוות את המטופל עד צאתו מן הרגרסיה. עליו להניח למטופל להשתמש בו כבחומר ראשוני, כמו המים הנושאים את השׂחיין, ולספק זמן וסביבה שקטה שבהם יוכל המטופל למצוא בעצמו את דרכו אל האובייקטים. בזמן הרגרסיה ממעטים בפירושים ומקבלים את האקטינג־אאוט כתקשורת, ואת העיבוד דוחים עד שהמטופל שב לרובד האדיפלי. את השבר עצמו אי אפשר לבטל בעבודה אנליטית: במקרה הטוב הוא מגליד ומשאיר צלקת, וטיפול מוצלח כולל אבל על הליקוי המקורי.
ראו גם
אישים
הערות שוליים
- השבר הבסיסי: היבטים טיפוליים של רגרסיה1968מקור לקשר
- ריגושים ורגרסיות1959מקור לקשר
- אוצר המילים של הפסיכואנליזה1967מקור לקשר