מושג
העברה פסיכוטית
ההעברה שמפתחים מטופלים פסיכוטיים, והחלקים הפסיכוטיים של מטופלים אחרים, באנליזה. פרויד סבר שבנוירוזות הנרקיסיסטיות הליבידו נסוג מן האובייקטים, ולכן לא נוצרת העברה שניתן לנתח. מן שנות ה-40 הראו אנליטיקאים קלייניאניים, ובראשם הרברט רוזנפלד, יחד עם חנה סגל ווילפרד ביון, שמטופלים כאלה אכן מפתחים העברה עזה, אך העברה קונקרטית ודלונית: באמצעות השלכה מסיבית, והזדהות השלכתית, של פנטזיות ושל חלקים מן העצמי, האנליטיקאי נחווה כמי שהוא ממש הדמות הרודפת או המאודיאלת, ולא כמי שמייצג אותה. הם טענו שניתן להבין ולפרש העברה זו, ובכך פתחו את הדרך לאנליזה של מטופלים סכיזופרניים בלי לשנות את השיטה.
התפתחות
ללא תאריך
פותח בידי הרברט רוזנפלד
בניגוד לדעה שמטופלים פסיכוטיים אינם מפתחים העברה, ניתח רוזנפלד מטופלים סכיזופרנים בלי לשנות את הסטינג הקלאסי והראה שהם מפתחים העברה עזה, שבה האנליטיקן משמש נשא לחלקים המושלכים של המטופל; הוא כינה אותה פסיכוזת העברה ושם את פירושה בלב הטכניקה שלו.
מתוך אנליזה של מצב סכיזופרני עם דפרסונליזציה (1947);מצבים פסיכוטיים: גישה פסיכואנליטית (1965)
קשרים
- פותח בידי הרברט רוזנפלד
בניגוד לדעה שמטופלים פסיכוטיים אינם מפתחים העברה, ניתח רוזנפלד מטופלים סכיזופרנים בלי לשנות את הסטינג הקלאסי והראה שהם מפתחים העברה עזה, שבה האנליטיקן משמש נשא לחלקים המושלכים של המטופל; הוא כינה אותה פסיכוזת העברה ושם את פירושה בלב הטכניקה שלו.
- נגזר מתוך הזדהות השלכתית
לפי רוזנפלד, ההעברה הפסיכוטית מתממשת דרך הזדהות השלכתית: המטופל משליך חלקים מפוצלים של העצמי אל תוך האנליטיקן, שנחווה אז כחלקים אלה ולא כאדם נפרד.
חיבורים
- 1947
אנליזה של מצב סכיזופרני עם דפרסונליזציה
מאמרו הראשון של רוזנפלד, המבוסס על מקרה ההכשרה הראשון שלו באגודה הפסיכואנליטית הבריטית, מתאר אנליזה של מטופל סכיזופרני מבוגר הסובל מדפרסונליזציה, שטופל בפרשנות בלבד, בלי לשנות את הסטינג האנליטי. לעתים קרובות מתואר המקרה כמקרה הפסיכוטי הבוגר הראשון שטופל בהצלחה בשיטה פסיכואנליטית פרשנית טהורה. המאמר נשען על תיאורה של מלאני קליין את המנגנונים הסכיזואידיים, שפורסם זמן קצר קודם לכן, והיה המאמר הקליני הראשון שעשה שימוש במושג ההזדהות ההשלכתית שלה. רוזנפלד מייחס את התפרקות האני של המטופל ואת תחושת הדפרסונליזציה לפיצול מופרז ולהשלכה של חלקי עצמי אל תוך אובייקטים, ומתאר את ההעברה הפסיכוטית של המטופל אל האנליטיקאי. המאמר הודפס שוב בספר מצבים פסיכוטיים (1965) ובקובץ Rosenfeld in Retrospect (2008).
- 1965
מצבים פסיכוטיים: גישה פסיכואנליטית
ספרו הראשון של רוזנפלד מקבץ את המאמרים שכתב בין 1946 ל־1964, מדיווח המקרה הראשון שלו על מטופל סכיזופרני עם דפרסונליזציה (1947) ועד למאמרו הקליני על הפסיכופתולוגיה של הנרקיסיזם (1964). יחד הם מיישמים את תיאורה של מלאני קליין את החרדות וההגנות המוקדמות, ובראשן הפיצול וההזדהות ההשלכתית, על האנליזה של סכיזופרניה ועל היפוכונדריה, התמכרות לסמים, דיכאון ומצבים מאניים־דפרסיביים. הספר טוען שאפשר לטפל במטופלים פסיכוטיים באמצעות פרשנות בתוך הסטינג האנליטי, משום שהם מפתחים העברה משלהם, העברה פסיכוטית, המאופיינת בהשלכה מסיבית על האנליטיקאי. הוא כולל גם את תיאורו את מצבי הבלבול (1950) ואת ניסוחו הראשון של יחסי האובייקט הנרקיסיסטיים. הספר יצא לאור בלונדון בהוצאת הוגארת' והמכון לפסיכואנליזה, ובניו יורק בהוצאת International Universities Press.
ראו גם
מקושר מתוך
אישים
הערות שוליים
- אנליזה של מצב סכיזופרני עם דפרסונליזציה1947מקור לקשר
- מצבים פסיכוטיים: גישה פסיכואנליטית1965מקור לקשר