מושג
התפתחות פסיכו-סקסואלית
תיאורו של פרויד את האופן שבו דחף המין, הקיים מן הינקות, עובר רצף של ארגונים, שכל אחד מהם מתמקד באזור אחר של הגוף ובהנאות הכרוכות בו: אורלי, אנלי ופאלי, ולאחר תקופת חביון – גניטלי בגיל ההתבגרות. קיבעון בארגון מוקדם, או נסיגה אליו, נחשבו כמעצבים את האופי ואת צורת הנוירוזה. פרויד יסד את התיאור ב"שלוש מסות על תאוריית המיניות" (1905), והוסיף את הארגונים האנלי והאורלי ב־1913 וב־1915 ואת השלב הפאלי ב־1923.
התפתחות
1905
הוצג בידי זיגמונד פרויד
פרויד הציג את המיניות הילדית ואת ארגונה לפי אזורי הגוף במסה השנייה מתוך שלוש מסות על תאוריה של המיניות (1905); השלבים האורלי, האנאלי והפאלי נוספו במהדורות מאוחרות ובמאמרים מאוחרים.
מתוך שלוש מסות על התיאוריה של המיניות (1905)
קשרים
- 1905 הוצג בידי זיגמונד פרויד
פרויד הציג את המיניות הילדית ואת ארגונה לפי אזורי הגוף במסה השנייה מתוך שלוש מסות על תאוריה של המיניות (1905); השלבים האורלי, האנאלי והפאלי נוספו במהדורות מאוחרות ובמאמרים מאוחרים.
- הוליד את התפתחות פסיכו-חברתית
ארבעת הגילים הראשונים של אריקסון מקבילים לשלבים האורלי, האנאלי, הפאלי ושלב החביון של פרויד; הספר ילדות וחברה יוצא מאזורי הגוף והאופנים של פרויד ומוסיף לכל אחד מהם את המשבר החברתי שהוא מביא.
- התפצל אל אוריינטציית אופי
פרום הכיר בכך שהאוריינטציות המקבלת, המנצלת והאוגרת שלו מקבילות לטיפוסי האופי האורליים והאנליים של פרויד, אך ביסס את האופי בדרכי ההתייחסות של אדם לעולם ולזולת ולא בשלבי הארגון הליבידינלי.
חיבורים
- 1905
שלוש מסות על התיאוריה של המיניות
שלוש המסות של פרויד, שיצאו בהוצאת דויטיקה ב-1905, עוסקות בסטיות המיניות, במיניות הינפנטילית ובתמורות של גיל ההתבגרות. יחד הן טוענות שהדחף המיני קיים מן הינקות, שהוא מורכב מדחפים חלקיים הקשורים לאזורים ארוגניים, ושהוא מגיע לצורתו הגניטלית הבוגרת רק במהלך של התפתחות. במהדורות מאוחרות נוסף תיאור של הארגונים הקדם-גניטליים של הליבידו.
- 1947
- 1950
ספרו הראשון של אריקסון מחבר בין פסיכואנליזה קלינית, אנתרופולוגיה תרבותית והיסטוריה, וטוען שאין להבין את התפתחות הילד במנותק מן החברה שבה הוא גדל: כל תרבות פוגשת את שלבי הגוף ואת שלבי האני בדרכי חינוך משלה, ובאמצעותן מעצבת את סוג המבוגר שהיא זקוקה לו. החלק הראשון מציג את השיטה באמצעות תיאורי מקרה, שבהם הסימפטום נקרא בעת ובעונה אחת כאירוע גופני, כאירוע של האני וכאירוע חברתי, ומנסח מחדש את תורת המיניות הילדית של פרויד כמערכת של אזורים ואופנים: לכל אזור בגוף אופן פעולה אופייני – הכנסה פנימה, החזקה, שחרור, חדירה, הכלה – ההופך לדפוס של חיים חברתיים. החלק השני נשען על עבודת השדה של אריקסון בקרב שבט הסיו בדקוטה הדרומית ושבט היורוק בצפון קליפורניה. הוא מראה כיצד דרכי גידול הילדים של עם צייד ביזונים ושל עם דייג סלמון תואמות את כלכלתם ואת תמונת עולמם, וכיצד הסיו, שנותקו מאורח חייהם ההיסטורי, נותרו בלי זהות שאפשר לחיות על פיה. החלק השלישי עוסק בצמיחת האני: כישלון מוקדם של האני אצל ילדה סכיזופרנית, המשחק של הילד כדרך להשתלט על החוויה, והפרק "שמונה גילי האדם", המרחיב את השלבים הליבידינליים לרצף של משברים פסיכו-סוציאליים לאורך מעגל החיים כולו, מאמון בסיסי מול חוסר אמון בינקות ועד שלמות האני מול ייאוש בזקנה. החלק האחרון, "הנעורים והתפתחות הזהות", מוליך את מושג הזהות אל ההיסטוריה: הקטבים של הזהות האמריקנית, דימויי הילדות של היטלר, הנקראים כפנייה אל מרד הנעורים של הצעירים הגרמנים, והסרט הסובייטי על נעוריו של מקסים גורקי, הנקרא כתעודה של זהות מהפכנית רוסית מתהווה. הספר, שיצא במהדורה מתוקנת ומורחבת ב־1963, הביא לקהל רחב את השלבים הפסיכו-סוציאליים ואת מושג משבר הזהות.
ראו גם
אישים
הערות שוליים
- שלוש מסות על התיאוריה של המיניות1905מקור לקשר
- ילדות וחברה1950מקור לקשר
- אדם לעצמו1947מקור לקשר