מושג
נרקיסיזם ראשוני
השערתו של פרויד על מצב מוקדם ביותר, שבו התינוק משקיע את כל הליבידו שלו בעצמו, עוד בטרם הפנה אהבה כלשהי אל אובייקטים; הנרקיסיזם המשני הוא ליבידו שנסוג מאוחר יותר מן האובייקטים ושב אל האגו. מיכאל בלינט טען שאת המצב הראשון הזה אי אפשר לעולם לצפות בו, שבמרפאה פוגשים רק נרקיסיזם משני, ושהקשר הראשון של התינוק הוא כבר אהבה לאובייקטים.
התפתחות
1914
הוצג בידי זיגמונד פרויד
פרויד הציג את הנרקיסיזם הראשוני במאמר "להצגת הנרקיסיזם" (1914), כהשקעה ליבידינית מקורית של האגו, שממנה נשלחות מאוחר יותר השקעות האובייקט ואליה הן עשויות לשוב כשהן נסוגות. הביקורת של בלינט מ-1937 רואה בהשערה את השערתו של פרויד.
מתוך שלבי התפתחות מוקדמים של האני. אהבת אובייקט ראשונית (1937)
1937
זכה לביקורת מצד מיכאל בלינט
בלינט טוען שאת הנרקיסיזם הראשוני לא ראה איש מעולם: מה שהמרפאה מראה הוא תמיד נרקיסיזם משני, מעורב בשאריות של אהבת אובייקט פגועה. ייתכן שההשערה אינה שגויה, אבל מעצם הגדרתה אי אפשר ללמוד עליה דבר, ולכן היא מיותרת; לדבריו היא שגרמה לבלבול הלשונות בין האנליטיקאים של וינה לבין אלה של לונדון.
מתוך שלבי התפתחות מוקדמים של האני. אהבת אובייקט ראשונית (1937)
1983
עובד מחדש בידי ז'וליה קריסטבה
ב״סיפורי אהבה״ קריסטבה מנסחת מחדש את הנרקיסיזם הראשוני כמבנה ולא כמצב נטול אובייקט: מבנה המתארגן סביב ריק ונשען על הזדהות ראשונית עם ״האב הדמיוני של הפרהיסטוריה האישית״.
מתוך סיפורי אהבה (1983)
קשרים
- 1914 הוצג בידי זיגמונד פרויד
פרויד הציג את הנרקיסיזם הראשוני במאמר "להצגת הנרקיסיזם" (1914), כהשקעה ליבידינית מקורית של האגו, שממנה נשלחות מאוחר יותר השקעות האובייקט ואליה הן עשויות לשוב כשהן נסוגות. הביקורת של בלינט מ-1937 רואה בהשערה את השערתו של פרויד.
- 1937 זכה לביקורת מצד מיכאל בלינט
בלינט טוען שאת הנרקיסיזם הראשוני לא ראה איש מעולם: מה שהמרפאה מראה הוא תמיד נרקיסיזם משני, מעורב בשאריות של אהבת אובייקט פגועה. ייתכן שההשערה אינה שגויה, אבל מעצם הגדרתה אי אפשר ללמוד עליה דבר, ולכן היא מיותרת; לדבריו היא שגרמה לבלבול הלשונות בין האנליטיקאים של וינה לבין אלה של לונדון.
- 1937 כנגדו ניצב אהבה ראשונית
בלינט מציב את אהבת האובייקט הראשונית במקום שהוקצה בתאוריה של פרויד לנרקיסיזם הראשוני. מה שאפשר לחקור בראשית החיים הוא הקשר הראשוני של הילד לאובייקטים, והנרקיסיזם הנראה במרפאה הוא משני, מעורב בשאריות של אהבת אובייקט מקוטעת.
- 1983 עובד מחדש בידי ז'וליה קריסטבה
ב״סיפורי אהבה״ קריסטבה מנסחת מחדש את הנרקיסיזם הראשוני כמבנה ולא כמצב נטול אובייקט: מבנה המתארגן סביב ריק ונשען על הזדהות ראשונית עם ״האב הדמיוני של הפרהיסטוריה האישית״.
- הוליד את השלב האוטיסטי הנורמלי
מאהלר ניסחה את האוטיזם התקין במושגי הנרקיסיזם הראשוני של פרויד: מצב סגור ומספק לעצמו של מימוש משאלות הזייתי, הקודם לכל יחס לאובייקט.
- הוליד את הכיוון הכפול של הנרקיסיזם
המשיכה לאחור שבכיוון הכפול מכוונת אל אחדות הסובייקט והאובייקט הבלתי מובחנת שקודמת לאני, המצב שפרויד כינה נרקיסיזם ראשוני; אנדריאס־סלומה הופכת את המקור הזה לזרם קבוע ולא לשלב שחלף.
חיבורים
- 1937
שלבי התפתחות מוקדמים של האני. אהבת אובייקט ראשונית
באלינט הציג את הדיווח הזה בסימפוזיון הראשון של כנס ארבע הארצות השני, שהתקיים בבודפשט במאי 1937. נושאו הוא התיאוריות הסותרות על השלבים המוקדמים ביותר של חיי הנפש, שהתגבשו בלונדון, בווינה ובבודפשט כמעט כ"השקפות מקומיות". לטענת באלינט החומר הקליני זהה בכל מקום, והמחלוקת נובעת מנקודות מבט, מציפיות ומטרמינולוגיה שונות. כבסיס מוסכם הוא מציע את תיאורו של פרויד ב"על המיניות הנשית" (1931): אהבת הילד אינה יודעת גבול, תובעת בלעדיות, אינה מגיעה לעולם לסיפוק ורוויית אמביוולנטיות. אסכולת לונדון, כפי שהציגה אותה ג'ואן ריביר, מסבירה תכונות אלה בסדיזם אורלי מולד שמקורו בדחף המוות, בהשלכה ובהפנמה מוקדמות ובחרדות מפני אובייקטים רעים. הביקורת הווינאית של רוברט ולדר מערערת בצדק על הראיות ועל המושגים של לונדון, אך אינה מסבירה את החמדנות ואת העוינות של הילדים. הקבוצה הבודפשטאית, אליס באלינט, אימרה הרמן ובאלינט עצמו, פועלת בעקבות פרנצי. היא רואה במאפיינים הצורניים החוזרים של הסיטואציה האנליטית ביטויי העברה ומשקעים של החוויות המוקדמות ביותר. כל אחד מחבריה מבסס זאת מתחום אחר: פדגוגיה השוואתית, חקר הפרימטים ותורת המיניות. באלינט מתאר כיצד בשלב מתקדם של האנליזה מטופלים מייחלים לסיפוקים קטנים ופרימיטיביים, כמו מילה חמה או מגע. כשהמשאלות נדחות, מופיעים ייאוש, שנאה ופחד מנקמה. כשהן מסופקות, מופיעה אופוריה דמוית התמכרות, שקורסת בתסכול הראשון. המשאלות עצמן מכוונות תמיד אל אובייקט, וכשהן מסופקות בזמן הנכון ובמידה הנכונה הן מניבות רק תחושת רווחה שקטה. שתי עבודות נוספות מובילות לאותה מסקנה. הרמן חקר את דחף ההיאחזות של התינוק, שנתלש מגוף אמו מוקדם מדי. אליס באלינט תיארה את חלקה הליבידינלי השווה של האם באחדות אם-ילד, ואת האהבה הארכאית והאגואיסטית, המניחה שמשאלות הפרטנר זהות למשאלות האוהב. מכאן נגזר המושג "אהבת אובייקט ראשונית". זהו שלב מוקדם שאי אפשר לדלג עליו, ואינו קשור לאזור ארוגני מסוים. מטרתו פסיבית: להיות נאהב ומסופק בלי לתת דבר בתמורה. הנרקיסיזם ואהבת האובייקט הפעילה הם דרכים עוקפות שצומחות ממנו. לונדון וווינה צודקות וטועות כאחד. לונדון חקרה רק את התגובות הסוערות לתסכול והחמיצה את חוויית הסיפוק השקטה. ווינה נאלצה להסביר את התופעות האינפנטיליות בהשערות אד-הוק. את "בלבול הלשונות" ביניהן מייחס באלינט להשערת הנרקיסיזם הראשוני, שבה שתיהן אוחזות. לדבריו זהו מושג שלילי שנבנה באקסטרפולציה, והוא מוגדר כולו במילה "עדיין". המשחק בין "כבר" ל"עדיין" מגן עליו מכל ביקורת. בקליניקה נראה תמיד רק נרקיסיזם משני, מעורב בשרידים של אהבת אובייקט פגועה. המושג גם אינו מתיישב עם עובדות יומיומיות, כמו הרגישות היתרה של אנשים נרקיסיסטיים והקושי לספק אותם, או התינוק הבוכה שנרגע כשמרימים אותו. באלינט מצביע על עבודות מקבילות של גלובר, פדרן, איזקובר, מילר-בראונשווייג וארנסט פאול הופמן. הוא משיב לטענות שהתינוק אינו מכיר עולם חיצוני, ושהיניקה והאחיזה הן הסתגלות גרידא. הוא גם מזהיר שהמצב הפשוט ביותר מבחינה לוגית אינו בהכרח המצב הראשוני, כפי שלמדה הביולוגיה מן האמבה. גם אהבת האובייקט הראשונית היא אקסטרפולציה, אך קרובה יותר וניתנת לבדיקה, ובאלינט מציע אותה כהשערת עבודה לחקר התינוק והפסיכוטי.
- 1975
הלידה הפסיכולוגית של התינוק האנושי: סימביוזה ואינדיבידואציה
ספרם של מרגרט מאהלר, פרד פיין ואני ברגמן, שראה אור ב-1975, הוא התיאור התאורטי המלא הראשון של תהליך הספרציה-אינדיבידואציה התקין. הוא צמח ממחקר התצפית של המחברים באימהות ובפעוטות בניו יורק. נקודת המוצא שלו היא שהלידה הביולוגית של התינוק האנושי והלידה הפסיכולוגית שלו אינן חלות באותו זמן. הלידה הביולוגית היא אירוע יחיד ונראה לעין, ואילו הלידה הפסיכולוגית היא תהליך פנימי איטי הנפרש על פני שלוש השנים הראשונות. ספרציה היא יציאתו של הילד מן המיזוג הסימביוטי עם האם. אינדיבידואציה היא קבלתן של תכונות משלו. אחרי מבוא וסקירה של תולדות מערך המחקר מתאר הספר את מבשרי התהליך, האוטיזם הנורמלי והסימביוזה. אחר כך הוא דן בארבעת תתי-השלבים בזה אחר זה: דיפרנציאציה והתפתחות דימוי הגוף; תרגול; התקרבות מחודשת; וגיבוש האינדיבידואליות יחד עם ראשיתה של קביעות האובייקט הרגשית. חלק נוסף עוקב אחר חמישה ילדים, ברוס, דונה, וונדי, טדי וסאם, לאורך תתי-השלבים. אחריו באים הרהורים על השונות בתוך תתי-השלבים, על התפתחות חרדת הפרידה, מצב הרוח הבסיסי והזהות המוקדמת, על זהות הליבה וגבולות העצמי, ועל משמעותו של משבר ההתקרבות המחודשת. הפרק האחרון מציג את שיטת המחקר: אילו נתונים נאספו, מה ההיגיון שמאחורי המחקר ובאילו אסטרטגיות נותחו התצפיות כמחקר קליני שיטתי.
- 1983
מחקר פסיכואנליטי והיסטורי על האהבה, הנע מנרקיס, מאפלטון ומשיר השירים, דרך האגפה הנוצרית, הטרובדורים, דון ז׳ואן ורומיאו ויוליה, ועד פולחן הבתולה, שבו עוסקת המסה ״Stabat Mater״. קריסטבה ממקמת את האהבה בין נרקיסיזם לאידיאליזציה ומאתרת את מקורה בהזדהות ראשונית עם ״אב דמיוני״ הקודם לאב האדיפלי. היא רואה באנליזה חוויה מחודשת של אהבה בתוך ההעברה. ליאון ס. רודייז תרגם את הספר לאנגלית בשם Tales of Love (1987).
ראו גם
הערות שוליים
- שלבי התפתחות מוקדמים של האני. אהבת אובייקט ראשונית1937מקור לקשר
- הלידה הפסיכולוגית של התינוק האנושי: סימביוזה ואינדיבידואציה1975מקור לקשר
- סיפורי אהבה1983מקור לקשר
- הנרקיסיזם ככיוון כפול1921מקור לקשר