מושג
השלב האוטיסטי הנורמלי
במודל של מאהלר, השבועות הראשונים שאחרי הלידה, שבהם הרך שקוע בעיקר בשינה ובתחושות העולות מתוך גופו, ונראה שאינו קולט כמעט את האם כמשהו שמחוצה לו, כאילו חי במערכת סגורה הממלאת את משאלותיו בדרך הזיה. מאהלר זיהתה אותו עם הנרקיסיזם הראשוני של פרויד בצורתו המלאה ביותר, וראתה בו, יחד עם השלב הסימביוטי, מבשר של הספרציה-אינדיבידואציה. מחקר התינוקות מן שנות השבעים ואילך הראה שהרך קשוב לסביבתו הרבה יותר, והדבר הביא כותבים מאוחרים, ולפי כמה עדויות גם את מאהלר עצמה, לוותר על הרעיון.
התפתחות
ללא תאריך
הוצג בידי מרגרט מאהלר
זה השם שנתנה מאהלר לשבועות הראשונים לחיים, שבהם התינוק פונה לתחושות גופו שלו ולא לעולם החיצוני. מחקר התינוקות המאוחר יותר, ובמיוחד מחקרו של דניאל שטרן, ערער על הרעיון.
מתוך על הסימביוזה האנושית ותהפוכות האינדיבידואציה, כרך 1: פסיכוזה ינקותית (1968);הלידה הפסיכולוגית של התינוק האנושי: סימביוזה ואינדיבידואציה (1975)
קשרים
- הוצג בידי מרגרט מאהלר
זה השם שנתנה מאהלר לשבועות הראשונים לחיים, שבהם התינוק פונה לתחושות גופו שלו ולא לעולם החיצוני. מחקר התינוקות המאוחר יותר, ובמיוחד מחקרו של דניאל שטרן, ערער על הרעיון.
- נגזר מתוך נרקיסיזם ראשוני
מאהלר ניסחה את האוטיזם התקין במושגי הנרקיסיזם הראשוני של פרויד: מצב סגור ומספק לעצמו של מימוש משאלות הזייתי, הקודם לכל יחס לאובייקט.
חיבורים
- 1968
על הסימביוזה האנושית ותהפוכות האינדיבידואציה, כרך 1: פסיכוזה ינקותית
המונוגרפיה של מרגרט מאהלר, שנכתבה בשיתוף עם מנואל פורר ויצאה לאור ב-1968 ככרך הראשון מתוך שניים שתוכננו, מאגדת את עבודתה עם ילדים פסיכוטיים לתאוריה אחת של ההתפתחות המוקדמת ושל כשליה. הספר פותח בהצגת המושגים סימביוזה וספרציה-אינדיבידואציה: התינוק עובר משלב מוקדם, חסר אובייקט, של אוטיזם נורמלי אל אחדות דואלית סימביוטית עם האם, ומתוכה מתגבש בהדרגה עצמי נפרד. על בסיס זה מוצגת תאוריית הסימביוזה של הפסיכוזה הינקותית, הרואה בפסיכוזות של הילדות המוקדמת סטייה ממסלול זה, ומבחינה בין צורות אוטיסטיות לצורות סימביוטיות. הפרקים הבאים עוסקים באבחנה, בחומר קליני ובדפוסים חוזרים של יחסי אם–ילד, ומתארים את הטיפול שפיתחו מאהלר ופורר בניו יורק, שבו האם נוכחת בפגישות הילד. הספר נעזר גם במחקר התפתחותי שאינו פסיכואנליטי, כמו זה של פיאז'ה ושל ורנר, נחתם בסיכום התאוריה, וכולל ביבליוגרפיה של יותר מארבע מאות פריטים.
- 1975
הלידה הפסיכולוגית של התינוק האנושי: סימביוזה ואינדיבידואציה
ספרם של מרגרט מאהלר, פרד פיין ואני ברגמן, שראה אור ב-1975, הוא התיאור התאורטי המלא הראשון של תהליך הספרציה-אינדיבידואציה התקין. הוא צמח ממחקר התצפית של המחברים באימהות ובפעוטות בניו יורק. נקודת המוצא שלו היא שהלידה הביולוגית של התינוק האנושי והלידה הפסיכולוגית שלו אינן חלות באותו זמן. הלידה הביולוגית היא אירוע יחיד ונראה לעין, ואילו הלידה הפסיכולוגית היא תהליך פנימי איטי הנפרש על פני שלוש השנים הראשונות. ספרציה היא יציאתו של הילד מן המיזוג הסימביוטי עם האם. אינדיבידואציה היא קבלתן של תכונות משלו. אחרי מבוא וסקירה של תולדות מערך המחקר מתאר הספר את מבשרי התהליך, האוטיזם הנורמלי והסימביוזה. אחר כך הוא דן בארבעת תתי-השלבים בזה אחר זה: דיפרנציאציה והתפתחות דימוי הגוף; תרגול; התקרבות מחודשת; וגיבוש האינדיבידואליות יחד עם ראשיתה של קביעות האובייקט הרגשית. חלק נוסף עוקב אחר חמישה ילדים, ברוס, דונה, וונדי, טדי וסאם, לאורך תתי-השלבים. אחריו באים הרהורים על השונות בתוך תתי-השלבים, על התפתחות חרדת הפרידה, מצב הרוח הבסיסי והזהות המוקדמת, על זהות הליבה וגבולות העצמי, ועל משמעותו של משבר ההתקרבות המחודשת. הפרק האחרון מציג את שיטת המחקר: אילו נתונים נאספו, מה ההיגיון שמאחורי המחקר ובאילו אסטרטגיות נותחו התצפיות כמחקר קליני שיטתי.