מושג
נטיות נוירוטיות
המונח של קארן הורני, מ־1939, לשאיפות הכפייתיות שאדם מפתח כדי להתמודד עם החרדה הבסיסית ולמצוא ביטחון, כגון הצורך בחיבה, בכוח, בשלמות או בעצמאות, ושאותן העמידה במקום הדחפים האינסטינקטואליים של פרויד. ב־1945 קיבצה אותן לשלוש עמדות יסוד: תנועה אל האנשים (ריצוי), תנועה נגד האנשים (תוקפנות) ותנועה הרחק מהאנשים (התנתקות), שההתנגשות ביניהן היא הקונפליקט הבסיסי של הנוירוזה.
התפתחות
1939
הוצג בידי קארן הורני
הורני הציעה את המונח בספרה ״דרכים חדשות בפסיכואנליזה״ כמקבילה לדחפים האינסטינקטואליים של פרויד, וב״הקונפליקטים הפנימיים שלנו״ קיבצה את הנטיות מחדש לתנועה אל האנשים, נגדם והרחק מהם.
מתוך דרכים חדשות בפסיכואנליזה (1939);הקונפליקטים הפנימיים שלנו: תאוריה בונה של הנוירוזה (1945)
קשרים
- 1939 הוצג בידי קארן הורני
הורני הציעה את המונח בספרה ״דרכים חדשות בפסיכואנליזה״ כמקבילה לדחפים האינסטינקטואליים של פרויד, וב״הקונפליקטים הפנימיים שלנו״ קיבצה את הנטיות מחדש לתנועה אל האנשים, נגדם והרחק מהם.
- נגזר מתוך חרדה בסיסית
הורני מציגה את הנטיות הנוירוטיות כדרכיו של הילד להבטיח לעצמו ביטחון מפני החרדה הבסיסית, כשכל אחת משלוש העמדות המאוחרות מדגישה אחד מרכיביה.
- הוליד את הדימוי האידיאלי
ב״הקונפליקטים הפנימיים שלנו״ הדימוי האידיאלי הוא אחד הניסיונות לפתור את הקונפליקט בין הנטיות הנוירוטיות, בכך שהן מוצגות כפנים של עצמי אחד נעלה.
חיבורים
- 1939
ספרה השני של הורני בוחן את תורת פרויד נקודה אחר נקודה, כדי להפריד בין מה שנראה לה ממצאיה היציבים לבין ההנחות שלדעתה עיכבו אותה. היא שומרת על מה שהיא מכנה ממצאיו היסודיים של פרויד: הדטרמיניזם הקפדני של התהליכים הנפשיים, המניעים הלא מודעים של מעשים ורגשות וההתנגדות השומרת עליהם, מקומם של כוחות רגשיים ושל קונפליקט, ההדחקה ושאר ההגנות, משמעות החלומות, כוחה המעצב של החוויה המוקדמת, ההעברה והאסוציאציה החופשית. היא דוחה את תורת הדחפים שלו ואת החשיבה המכניסטית והאבולוציוניסטית שבבסיסה, וכן את התעלמותו מן התרבות. טענתה המרכזית היא שעל הפסיכואנליזה לצמוח מעבר למגבלות שכפה עליה היותה פסיכולוגיה אינסטינקטיביסטית וגנטית. היא מצהירה שאינה מייסדת אסכולה חדשה. הפרקים בוחנים מחדש את תאוריית הליבידו, שלדעתה אינה מבוססת, את תסביך אדיפוס, הנרקיסיזם, הפסיכולוגיה הנשית ויצר המוות. הם עוסקים גם בהדגשת הילדות, בהעברה, בתרבות ונוירוזה, באני ובסתמי, בחרדה, בעל־אני, ברגשות אשמה נוירוטיים ובתופעות מזוכיסטיות. במקום הדחפים היא מציבה את הנטיות הנוירוטיות. אלה הן שאיפות לביטחון ולסיפוק, כגון הצורך בחיבה או בשלמות, שבאמצעותן מתמודד אדם החש חסר אונים בעולם עוין וזוכה למידה מסוימת של ביטחון. חרדה מתעוררת כאשר אמצעי ביטחון כזה נתון בסכנה. הפרק האחרון, על הטיפול, קובע כמטרה להשיב את המטופל אל עצמו, עד שלא יזדקק עוד לאמצעי הביטחון והספונטניות תשוב אליו. הורני מוקירה תודה לאריך פרום, לווילהלם רייך', להרלד שולץ־הנקה ולמקס הורקהיימר. לפרום היא מייחסת את ההבנה עד כמה מרכזי אובדן העצמי בנוירוזה.
- 1945
הקונפליקטים הפנימיים שלנו: תאוריה בונה של הנוירוזה
בספר זה מציגה הורני תאוריה של הנוירוזה שמרכזה קונפליקט בין עמדות בלתי מתיישבות כלפי הזולת. במבוא היא מתארת את דרכה הרחק מפרויד. הדרך החלה בספקות בפסיכולוגיה הנשית שלו, והובילה, בסיועו של אריך פרום, אל התנאים התרבותיים של הנוירוזה. במהלך הדרך הגיעה למסקנה שנוירוזות נוצרות מהפרעות ביחסים האנושיים, ושתאוריית הליבידו אינה עומדת עוד. עשר הנטיות הנוירוטיות שמנתה בספרה על האנליזה העצמית מקובצות כאן מחדש לשלוש עמדות יסוד: תנועה אל האנשים, תנועה נגדם ותנועה הרחק מהם. כל אחת מהן מפריזה במשקלו של רכיב אחד של החרדה הבסיסית: חוסר אונים, עוינות או בדידות. ההתנגשות ביניהן היא הקונפליקט הבסיסי, המרכז הדינמי של הנוירוזה. פרויד ראה בקונפליקט מאבק בין כוחות מודחקים לכוחות מדחיקים, אוניברסלי ובלתי פתיר בעיקרון. הורני ממקמת אותו בין נטיות נוירוטיות סותרות, וסוברת שאפשר לפתור אותו במקום שבו הוא מתעורר. הספר בוחן אחר כך את ניסיונותיו של הנוירוטי למצוא פתרון. אפשר לדכא צד אחד של הקונפליקט, או לסגת אל הינתקות. הניסיון החשוב מכולם הוא הדימוי המואדר: בו הנטיות המתנגשות נראות לא כקונפליקטים אלא כהיבטים של אישיות עשירה. ההחצנה היא הנטייה לחוות תהליכים פנימיים כאילו התרחשו מחוץ לעצמך. היא רחבה מן ההשלכה, והורני מכנה אותה תהליך פעיל של מחיקת העצמי. אמצעים עזר נוספים, ובהם צדקנות שרירותית, שליטה עצמית נוקשה וציניות, משמשים לשמירת הרמוניה מלאכותית. החלק השני מתאר את מחירם של קונפליקטים שלא נפתרו: פחדים, דלדול האישיות, אובדן תקווה ונטיות סדיסטיות. המסקנה היא שאי אפשר לפתור קונפליקטים נוירוטיים בהחלטה רציונלית, אלא רק בשינוי התנאים הפנימיים שיצרו אותם. מול מה שהיא מכנה הפסימיות של הפסיכולוגיה הפרוידיאנית, הורני מצהירה שאדם יכול להשתנות ולהמשיך ולהשתנות כל עוד הוא חי.
ראו גם
אישים
הערות שוליים
- דרכים חדשות בפסיכואנליזה1939מקור לקשר
- הקונפליקטים הפנימיים שלנו: תאוריה בונה של הנוירוזה1945מקור לקשר