מושג
אבל
התגובה הנפשית לאובדן של אדם אהוב או של מושג מופשט שבא במקומו. ב"אבל ומלנכוליה" (1917) תיאר פרויד את עבודת האבל: בחינת המציאות מראה שהאובייקט איננו עוד, והליבידו הקשור אליו נמשך ממנו פרט אחר פרט, בהיזכרות כואבת בכל זיכרון ובכל תקווה, עד שהאני שב ונעשה חופשי לאהוב. המלנכוליה, לעומת זאת, מפנה את האובדן נגד האני עצמו. מלני קליין קשרה מאוחר יותר כל אבל לעמדה הדיכאונית של התינוק.
התפתחות
1917
הוצג בידי זיגמונד פרויד
כבר ב"טוטם וטאבו" אמר פרויד שלאבל יש משימה נפשית למלא; "אבל ומלנכוליה" הופך אותו למושג, עבודת האבל (Trauerarbeit), שבה בוחן המציאות מראה שהאובייקט האהוב איננו עוד, והליבידו נסוג מזיכרונותיו פרט אחר פרט, ומעמיד אותו מול המלנכוליה.
מתוך טוטם וטאבו (1913);אבל ומלנכוליה (1917)
קשרים
- 1917 הוצג בידי זיגמונד פרויד
כבר ב"טוטם וטאבו" אמר פרויד שלאבל יש משימה נפשית למלא; "אבל ומלנכוליה" הופך אותו למושג, עבודת האבל (Trauerarbeit), שבה בוחן המציאות מראה שהאובייקט האהוב איננו עוד, והליבידו נסוג מזיכרונותיו פרט אחר פרט, ומעמיד אותו מול המלנכוליה.
חיבורים
- 1913
ארבע מסות, שהתפרסמו תחילה בכתב העת אימאגו בשנים 1912–1913 וכונסו לספר בהוצאת הוגו הלר ב-1913, המשוות את חייהם הנפשיים של עמים שבטיים, כפי שתיארה אותם האנתרופולוגיה של התקופה, לחייהם הנפשיים של נוירוטים. המסות עוסקות בזו אחר זו באימת גילוי העריות; בטאבו ובאמביוולנטיות של הרגש; באנימיזם, בכישוף ובאומניפוטנציה של המחשבות; ובשובו של הטוטמיזם בילדות. במסה האחרונה מעלה פרויד את ההשערה על העדר הקדמון, שבו רצחו האחים אב אלים ואכלו אותו. לטענתו, החרטה על המעשה והאמביוולנטיות כלפי האב הולידו את הטוטמיזם, את האיסורים על רצח ועל גילוי עריות, ואת הארגון החברתי, המוסר והדת.
- 1917
ראו גם
אישים
הערות שוליים
- טוטם וטאבו1913מקור לקשר
- אבל ומלנכוליה1917מקור לקשר