מושג
דחף החיים
בתורת הדחפים האחרונה של פרויד, שהוצגה ב"מעבר לעקרון העונג" (1920), הדחפים הנוטים לשמר את החיים ולאחד את החומר החי ליחידות גדולות יותר ויותר, ושאותם כינה גם ארוס. הם כוללים הן את הדחפים המיניים והן את דחפי שימור העצמי שקודם לכן העמיד מולם, ועומדים מול דחף המוות. "תרבות במצוקה" (1930) מתאר את תולדות התרבות כמאבק בין השניים.
התפתחות
1920
הוצג בידי זיגמונד פרויד
ב"מעבר לעקרון העונג" פרויד מכנס את הדחפים המיניים ואת דחפי שימור העצמי לדחפי החיים, הארוס, השואפים ללכד את החומר החי ליחידות גדולות יותר ויותר, ומעמיד אותם מול דחפי המוות. "האני והסתמי" בונה על זוג זה את תאוריית הדחפים השנייה.
מתוך האני והסתמי (1923);מעבר לעקרון העונג (1920)
קשרים
- 1920 הוצג בידי זיגמונד פרויד
ב"מעבר לעקרון העונג" פרויד מכנס את הדחפים המיניים ואת דחפי שימור העצמי לדחפי החיים, הארוס, השואפים ללכד את החומר החי ליחידות גדולות יותר ויותר, ומעמיד אותם מול דחפי המוות. "האני והסתמי" בונה על זוג זה את תאוריית הדחפים השנייה.
- 1920 ניצב כנגד דחף המוות
תאוריית הדחפים השנייה של פרויד היא דואליזם: הארוס קושר את החומר החי ליחידות גדולות יותר ויותר, ודחף המוות נוטה להתיר קשרים ולהוביל בחזרה אל הדומם. כל החיים, כותב פרויד ב-1930, הם המשחק והמאבק בין השניים, המצויים על פי רוב כשהם מתוכים זה בזה.
חיבורים
- 1920
החיבור שבו שינה פרויד את תאוריית הדחפים שלו. הוא יוצא מעובדות שעקרון העונג אינו מסביר: חלומות הנוירוזות הטראומטיות, ובהן נוירוזות המלחמה, המחזירים את החולה שוב ושוב אל התאונה; משחקו של ילד קטן המשליך סליל כך שהוא ״איננו״ (fort) ומושך אותו בחזרה בקריאת שמחה ״הנה״ (da); והמטופל באנליזה שבמקום להיזכר במודחק חוזר עליו בהעברה. מכאן הוא מסיק על כפיית חזרה שנראית ראשונית, יסודית ודחפית יותר מעקרון העונג. הטראומה מתוארת כעירור חזק דיו לפרוץ את המגן מפני גירויים של הנפש, ומטילה עליה את המשימה לקשור את הכמויות החודרות. פרויד מציע אז שהדחפים שמרניים, שואפים להשיב מצב קודם, כך ש״מטרת כל החיים היא המוות״, ומעמיד את דחפי המוות מול דחפי החיים, או הדחפים המיניים, הליבידו שהוא מזהה עם הארוס של המשוררים והפילוסופים. ממצאי הביולוגיה על המוות הטבעי ועל אלמוותם של החד-תאיים אינם מאששים את ההשערה ואינם מבטלים אותה, והוא דבק בהבחנה בין דחפי המוות לדחפי החיים, ומוסיף שעקרון העונג נראה כמשרת את דחפי המוות. בהערת שוליים הוא מכיר בכך שסבינה שפילריין הקדימה חלק ניכר מן הספקולציה הזאת.
- 1923
- 1930
ראו גם
אישים
הערות שוליים
- האני והסתמי1923מקור לקשר
- מעבר לעקרון העונג1920מקור לקשר
- תרבות בלא נחת1930מקור לקשר