מושג
סביבה מחזיקה
מכלול הטיפול הגופני והרגשי שבאמצעותו האם, בשלב המוקדם ביותר של החיים, מגינה על תינוקה מפני פלישות של הסביבה: היא מחזיקה את התינוק בגופה, וגם מחזיקה את חוויותיו בתוך תודעתה לאורך זמן. ויניקוט תיאר שלב התפתחותי של החזקה, וראה בסטינג האנליטי סביבה אמינה במידה דומה, בייחוד עבור מטופלים הנסוגים לתלות.
התפתחות
1960
הוצג בידי דונלד ויניקוט
מתאר את שלב ההחזקה של הינקות ואת הטיפול האימהי המחזיק את התינוק בטרם יוכלו האם והתינוק לחיות כשני אנשים נפרדים.
מתוך תהליכי ההבשלה והסביבה המאפשרת: מחקרים בתיאוריה של ההתפתחות הרגשית (1965);התיאוריה של יחסי הורה-תינוק (1960)
2004
פותח בידי תומאס ה. אוגדן
אוגדן הבחין בין ההחזקה של ויניקוט לבין ההכלה של ביון. לפי קריאתו, ההחזקה היא העבודה האונטולוגית של שמירה על רציפות ההוויה של המטופל לאורך זמן, ואילו ההכלה היא העבודה של עיבוד החוויה.
מתוך על החזקה והכלה, הוויה וחלימה (2004)
קשרים
- 1960 הוצג בידי דונלד ויניקוט
מתאר את שלב ההחזקה של הינקות ואת הטיפול האימהי המחזיק את התינוק בטרם יוכלו האם והתינוק לחיות כשני אנשים נפרדים.
- 2004 פותח בידי תומאס ה. אוגדן
אוגדן הבחין בין ההחזקה של ויניקוט לבין ההכלה של ביון. לפי קריאתו, ההחזקה היא העבודה האונטולוגית של שמירה על רציפות ההוויה של המטופל לאורך זמן, ואילו ההכלה היא העבודה של עיבוד החוויה.
- נגזר מתוך אם טובה דיה
ההחזקה מציינת את מה שהסביבה מספקת באמצעות האם הטובה דיה בשלב המוקדם ביותר, בטרם התינוק מסוגל להבחין בין עצמו לבינה.
חיבורים
- 1960
מאמרו של ויניקוט משנת 1960, שפורסם ב־International Journal of Psycho-Analysis ונכלל לימים בקובץ The Maturational Processes and the Facilitating Environment (1965), טוען שאי אפשר לבנות תיאוריה של השלב המוקדם ביותר בחיים מתוך התינוק לבדו: התינוק והטיפול האימהי שהוא מקבל הם יחידה אחת, והפוטנציאל המולד של התינוק נעשה לאדם רק בצירוף הטיפול הזה. ויניקוט נשען על הערתו של פרויד משנת 1911, שלפיה יצור הנשלט בידי עקרון העונג יכול להתקיים רק אם מונים את הטיפול שהוא מקבל מאמו כחלק ממנו, ומשרטט רצף של תלות — תלות מוחלטת, תלות יחסית ותנועה לקראת עצמאות — שאת שלבו הראשון הוא מכנה שלב ההחזקה. החזקה פירושה לא רק אחיזה גופנית בתינוק אלא מכלול ההספקה הסביבתית הקודמת לכל תחושה של חיים יחד עם אדם אחר: הגנה מפני פגיעה פיזיולוגית, הסתגלות לרגישויותיו המיוחדות של התינוק, ושגרה יומיומית העוקבת אחר השינויים הזעירים של הגדילה. יכולתה של האם לספק אותה נשענת על הזדהותה עם התינוק ולא על הדרכה, ובהמשך היא מפחיתה את הסתגלותה בהדרגה, כך שהכישלונות מגיעים אל התינוק במנות שהוא יכול לעשות בהן שימוש. החזקה טובה דיה שומרת על המשכיות הקיום של התינוק; פלישות של הסביבה מאלצות אותו להגיב, והתגובה קוטעת את ההמשכיות הזאת ומאיימת בהשמדה. בתוך ההחזקה התינוק משיג אינטגרציה, הנפש מתמקמת בגוף ונפתחת ההתייחסות לאובייקטים, עד שהתינוק נעשה יחידה שיש לה פנים וחוץ. ויניקוט רואה בחקר הינקות ובחקר ההעברה האנליטית תחומים המאירים זה את זה, ומסיק מכך מסקנה קלינית: מטופלים שקשייהם נעוצים בכישלונות בשלב זה זקוקים מן האנליזה לא כל כך לפירוש של קונפליקט יצרי אלא לסטינג אמין שבו אפשר להיענות לתלותם, ושבו ההבנה של האנליטיקאי פועלת בעצמה כצורה של החזקה.
- 1965
תהליכי ההבשלה והסביבה המאפשרת: מחקרים בתיאוריה של ההתפתחות הרגשית
"תהליכי ההבשלה והסביבה המאפשרת" (לונדון: הוצאת הוגארת' והמכון לפסיכואנליזה, 1965) הוא קובץ המאמרים הפסיכואנליטיים השני של דונלד ויניקוט, אחרי "מרפואת ילדים לפסיכואנליזה" (1958). עשרים ושלושה המאמרים שבו, שנכתבו ברובם בין 1957 ל-1963, מחולקים לשני חלקים – "מחקרים בתיאוריה של ההתפתחות הרגשית" ו"תיאוריה וטכניקה" – ומציגים את התיאוריה ההתפתחותית של ויניקוט בגרסתה הבשלה. שם הספר הוא גם טענתו. בכל תינוק טבועות נטיות מולדות לגדילה: לאינטגרציה, לשכינתה של הנפש בגוף, ליצירת קשר עם אובייקטים. אולם תהליכי הבשלה אלה מתממשים רק כאשר הסביבה מפנה להם מקום. בראשית הדרך הסביבה היא האם, השרויה בעיסוק אימהי ראשוני ומתאימה את עצמה כמעט לגמרי לצורכי התינוק, ובהמשך, ככל שהתינוק מסוגל לשאת זאת, מפחיתה בהדרגה את ההתאמה. ויניקוט מתאר את ההתפתחות כמעבר מתלות מוחלטת, דרך תלות יחסית, אל עבר עצמאות, ורואה בהחזקה (holding), בטיפול בגוף התינוק (handling) ובהצגת האובייקט את התנאים שעליהם נשענות האינטגרציה, הפרסונליזציה והיכולת להתייחס לאובייקט. כשהסביבה כושלת בשלב המוקדם ביותר, התינוק אינו חווה תסכול אלא פלישה, הקוטעת את רצף הקיום שלו וחושפת אותו לחרדות בלתי נתפסות. על יסוד זה מפתח הספר כמה מן המושגים המזוהים ביותר עם ויניקוט: ההבחנה בין עצמי אמיתי, מקור הספונטניות ותחושת הממשות, לבין עצמי כוזב הנבנה על ציות ומגונן עליו; היכולת להיות לבד, הנרכשת באופן פרדוקסלי מתוך היות לבד בנוכחות האם; היכולת לדאגה, שבה הוא מעבד מחדש את העמדה הדפרסיבית של מלאני קליין; והטענה שבכל אדם יש גרעין מבודד שאינו מתקשר, ושזכותו שלא יחדרו אליו. מאמרי הטכניקה מביאים את המודל ההתפתחותי אל חדר הטיפול: ההפרעות הנפשיות ממוינות לפי שלב התלות שבו כשלה הסביבה; המסגרת האנליטית נתפסת כסביבה מחזיקה שייתכן שתצטרך לשאת רגרסיה לתלות; ומטרות הטיפול, משמעותה של ההעברה הנגדית, תרומתה של קליין והטיפול בהפרעות אופי ובנטייה האנטי-חברתית נבחנים מחדש לאורו.
- 2004
אוגדן מציין כי ההחזקה של ויניקוט והמכיל-מוכל של ביון, אף שהם מן התרומות החשובות ביותר של כל אחד מהם, מובנים לעתים קרובות שלא כהלכה ומתערבבים זה בזה. הוא מציג את מה שהוא רואה כמאפייניו המהותיים של כל מושג וממחיש כיצד הוא משתמש בהם בעבודה הקלינית. ההחזקה, לפי קריאתו, היא מושג אונטולוגי, העוסק בראש ובראשונה בהוויה וביחסה לזמן: בתחילה האם שומרת על רציפות ההוויה של התינוק, בין השאר בכך שהיא מגוננת עליו מפני האיכות ה'לא-אני' של הזמן, ועם התבגרותו התינוק מפנים בהדרגה את ההחזקה הזאת של רציפותו לאורך הזמן ולאורך שינויים רגשיים. המכיל-מוכל, לעומת זאת, עוסק בעיבוד, או ב'חלימה', של מחשבות הנובעות מחוויה רגשית חיה: הוא מתאר את יחסי הגומלין בין מחשבות, רובן לא מודעות (המוכל), לבין היכולת לחלום ולחשוב אותן (המכיל).
ראו גם
אישים
הערות שוליים
- תהליכי ההבשלה והסביבה המאפשרת: מחקרים בתיאוריה של ההתפתחות הרגשית1965מקור לקשר
- התיאוריה של יחסי הורה-תינוק1960מקור לקשר
- על החזקה והכלה, הוויה וחלימה2004מקור לקשר