מושג
הכרת תודה
בתאוריה המאוחרת של מלאני קליין, הניגוד לקנאה. הכרת התודה היא היכולת לקלוט וליהנות מן הטוב, תחילה מן החלב ומן האהבה של השד המזין, ולחוש תודה כלפי המקור שממנו בא. קליין פיתחה את המושג בספר 'קנאה והכרת תודה' (1957). היא ראתה בהכרת התודה ביטוי של יצר החיים ושל היכולת לאהוב. כל חוויה של הנאה מלאה שנענית בהכרת תודה עוזרת לבנות בפנים אובייקט טוב ובטוח, הגרעין של אגו יציב. ממנה נובעים אמון, נדיבות, הרצון לחלוק במה שהתקבל, ובהמשך היכולת לתיקון. הקנאה פועלת נגדה כשהיא מקלקלת את הטוב במקורו. קליין הבחינה בין הכרת תודה אמיתית לבין תודה מתוך חובה, המסתירה אשמה או קנאה.
התפתחות
1957
הוצג בידי מלאני קליין
ב״קנאה והכרת תודה״ (1957) הופכת קליין את הכרת התודה למושג פסיכואנליטי: היכולת, המעוגנת באובייקט טוב שבוסס היטב, ליהנות ממה שמתקבל ולרצות להשיב.
מתוך קנאה והכרת תודה (1957)
קשרים
- 1957 הוצג בידי מלאני קליין
ב״קנאה והכרת תודה״ (1957) הופכת קליין את הכרת התודה למושג פסיכואנליטי: היכולת, המעוגנת באובייקט טוב שבוסס היטב, ליהנות ממה שמתקבל ולרצות להשיב.
- 1957 ניצב כנגד קנאה
קליין מעמידה את הכרת התודה מול הקנאה: הקנאה מקלקלת את האובייקט הטוב, והכרת התודה מפנימה אותו ובונה עליו. עוצמתן של שתיהן קובעת אם האובייקט הטוב יוכל להתבסס היטב.
חיבורים
- 1957
ראו גם
אישים
הערות שוליים
- קנאה והכרת תודה1957מקור לקשר