מושג
מסר חידתי
בתיאוריה של לפלאנש, מסר שהמבוגר מפנה לילד, במילים, במחוות או בטיפול הגופני, ושהוא חידתי לא רק למקבלו אלא גם לשולחו, משום שהוא נגוע במשאלות המיניות הלא-מודעות של המבוגר. ניסיונותיו של הילד לתרגם אותו לעולם אינם מצליחים עד תום. השאריות שלא תורגמו עוברות הדחקה ראשונית ויוצרות את הלא-מודע, שבו הן פועלות כאובייקטים-מקור של הדחף. תחילה דיבר לפלאנש על מסמן חידתי, ולימים העדיף לדבר על מסר חידתי, כדי להדגיש שהוא מופנה אל מישהו.
התפתחות
1987
הוצג בידי ז'אן לפלאנש
ב״יסודות חדשים״ מדבר לפלאנש על המסמנים החידתיים של המבוגר, הנגועים בלא-מודע שלו, כעל מה שהילד נדרש לנסות לשלוט בו ולתרגם אותו; במסות מאוחרות הוא מעדיף לדבר על מסרים חידתיים.
מתוך יצירת קשרים חדשים: ז'אן לפלאנש, 1924–2012 (2012);יסודות חדשים עבור הפסיכואנליזה (1987)
קשרים
- 1987 הוצג בידי ז'אן לפלאנש
ב״יסודות חדשים״ מדבר לפלאנש על המסמנים החידתיים של המבוגר, הנגועים בלא-מודע שלו, כעל מה שהילד נדרש לנסות לשלוט בו ולתרגם אותו; במסות מאוחרות הוא מעדיף לדבר על מסרים חידתיים.
חיבורים
- 1987
יסודות חדשים עבור הפסיכואנליזה
יצא בהוצאת Presses universitaires de France ב־1987, ותורגם לאנגלית בידי דוויד מייסי (Blackwell, 1989) ובידי ג'ונתן האוס (The Unconscious in Translation, 2016). לפלאנש מכנס מחקר שראשיתו ב״חיים ומוות בפסיכואנליזה״, בעבודתו המוקדמת עם ז'אן-ברטראן פונטאליס ועם סרז' לקלר ובחמשת הכרכים הראשונים של סמינריוני Problématiques שלו, כדי להראות כיצד עמדותיו מתחברות זו לזו. הספר מציג לראשונה בהרחבה את תיאוריית הפיתוי המוכלל, שלפלאנש הוסיף ללטש עד סוף ימיו. בראותו בנטישת תיאוריית הפיתוי בידי פרויד ב־1897 סטייה מן הדרך, הוא מכליל את הפיתוי מאירוע מחולל פתולוגיה למצב המכונן של כל אדם. המבוגר מפנה לילד מסמנים חידתיים, הנגועים בלא-מודע של המבוגר עצמו, והילד נדרש לנסות לשלוט בהם ולתרגם אותם. ההדחקה הראשונית היא כישלון התרגום הזה, והשאריות שלא תורגמו יוצרות את הלא-מודע. על בסיס זה מרחיב לפלאנש את המודל התרגומי של פרויד להדחקה למודל תרגומי של ה־après-coup, של הטראומה והמיניות הילדית, ושל היווצרות הסובייקט האנושי כיצור המספר את עצמו ומעניק לעצמו תיאוריה.
- 2012
יצירת קשרים חדשים: ז'אן לפלאנש, 1924–2012
הספד שכתב ניקולס ריי לז'אן לפלאנש ב־Radical Philosophy 174 (2012) משלב ביוגרפיה עם תיאור מחשבתו. הוא מתאר את חייו מהולדתו ב־1924 למשפחה שהחזיקה בשאטו פומאר שבבורגונדיה. הוא עוסק בליציאון אנרי הרביעי, שבו פגש את ז'אן-ברטראן פונטאליס; במחתרת; באקול נורמל סופרייר, שבה למד אצל אלקיה, בשלר, איפוליט ומרלו-פונטי; בשנה בהרוורד; באנליזה אצל לאקאן עד 1963; ובעבודת הדוקטור ברפואה על העלדרלין. ריי מתאר את הפיצול של 1963, את כהונתו של לפלאנש כנשיא האגודה הפסיכואנליטית של צרפת, את הקתדרה שלו בפריז VII מ־1970, את כתב העת Psychanalyse à l'Université, את הסמינריונים שראו אור בשם Problématiques, ואת עמידתו בראש המהדורה הצרפתית של כתבי פרויד המלאים מ־1988. בעניין המפעל, ריי מציג את ״אוצר המילים של הפסיכואנליזה״ (1967) כמילון היסטורי של מושגי פרויד, ואת ״חיים ומוות בפסיכואנליזה״ (1970) כראשיתו של מפעל שנועד ״להעביד את פרויד״. את תיאוריית הפיתוי המוכלל, שהוצגה לראשונה ב״יסודות חדשים עבור הפסיכואנליזה״ (1987), הוא מציג כהעברת הפיתוי ממקורה של פתולוגיה ליסוד של כל נפש, בלי שום קשר לטיפולים של זיכרונות משוחזרים. ריי קורא את מפעלו של לפלאנש כולו כאנליזה של פרויד לאורך חיים שלמים, בשירות התביעה הקופרניקאית של פרויד עצמו, ומסיים באנליזה כהתרת אריגה, כמעשה פנלופה, המאפשרת לקשרים חדשים להיווצר.
ראו גם
מקושר מתוך
אישים
הערות שוליים
- יצירת קשרים חדשים: ז'אן לפלאנש, 1924–20122012מקור לקשר
- יסודות חדשים עבור הפסיכואנליזה1987מקור לקשר