מושג
אוטונומיה של האגו
בפסיכולוגיית האגו, העצמאות היחסית של פונקציות האגו מן הדחפים. היינץ הרטמן דיבר לראשונה ב-1939 על תחום של התפתחות אוטונומית של האגו, המורכב מפונקציות שאין לגזור אותן מן הדחפים, ומאוחר יותר הבחין בין אוטונומיה ראשונית, השייכת למנגנונים מולדים כמו תפיסה, זיכרון ותנועה, לבין אוטונומיה משנית. אוטונומיה משנית שייכת לדפוסים שנוצרו תחילה בקונפליקט, למשל כהגנות, אך באמצעות שינוי פונקציה הפכו למבנים יציבים המשרתים את ההסתגלות.
התפתחות
1939
הוצג בידי היינץ הרטמן
הרטמן כינה ב-1939 תחום של "התפתחות אוטונומית של האגו", ואת ההבחנה בין אוטונומיה ראשונית למשנית פרש במאמריו משנות ה-50, שקובצו ב-"Essays on Ego Psychology".
מתוך הערות על התיאוריה הפסיכואנליטית של האגו (1950);מסות על פסיכולוגיית האגו: בעיות נבחרות בתיאוריה הפסיכואנליטית (1964)
קשרים
- 1939 הוצג בידי היינץ הרטמן
הרטמן כינה ב-1939 תחום של "התפתחות אוטונומית של האגו", ואת ההבחנה בין אוטונומיה ראשונית למשנית פרש במאמריו משנות ה-50, שקובצו ב-"Essays on Ego Psychology".
- 1939 נגזר מתוך אזור האגו המשוחרר מקונפליקט
רעיון ההתפתחות האוטונומית של האגו אצל הרטמן צמח מתוך מושג אזור האגו המשוחרר מקונפליקט: שניהם מתארים פונקציות של האגו שאין לגזור אותן מן הדחפים או מן הקונפליקט.
חיבורים
- 1939
פסיכולוגיית האגו ובעיית ההסתגלות
את המאמר הארוך הזה הרצה היינץ הרטמן בפני האגודה הפסיכואנליטית של וינה ב-17 בנובמבר 1937, ופרסם אותו ב-1939 ב-Internationale Zeitschrift für Psychoanalyse und Imago (כרך 24, עמ' 62–135). זהו הניסוח המכונן של פסיכולוגיית האגו הפסיכואנליטית. הרטמן מזכיר שהפסיכואנליזה שואפת להיות פסיכולוגיה כללית במובן הרחב ביותר, ומציין שפסיכולוגיית האגו האנליטית הייתה עד אז בעיקרה פסיכולוגיה של הקונפליקט. הוא יוצא מתיאור ההגנות של האגו אצל אנה פרויד, וקורא לפסיכואנליזה לחקור גם את פונקציות האגו המתפתחות מחוץ לקונפליקט. לפונקציות אלה הוא מציע את השם הזמני "אזור האגו המשוחרר מקונפליקט". אין כוונתו לתחום בנפש שהוא חסין מקונפליקט מעיקרו, אלא לתהליכים שאצל אדם מסוים נשארים למעשה מחוץ לקונפליקט. לטענתו, ההבחנה בין התפתחות דרך קונפליקט להתפתחות שלווה אינה חופפת להבחנה בין הפתולוגי לנורמלי. המחצית השנייה של המאמר הופכת את ההסתגלות לבעיה מרכזית של התאוריה הפסיכואנליטית. האגו הוא איבר ההסתגלות של הפרט. לצד השינוי האלופלסטי והאוטופלסטי של פרויד מונה הרטמן את בחירתה של סביבה חדשה כדרך שלישית. הוא מודד את ההסתגלות ביחס למצבים הצפויים בממוצע, ומתאר את התינוק שנולד כמותאם מיומו הראשון לסביבתו הצפויה הממוצעת. הוא דן גם בהתאמה ההדדית של הפונקציות בתוך האגו, בכוח האגו, באוטומטיזמים, ובמשמעות של כל אלה למושג הבריאות הנפשית. התרגום האנגלי של דייוויד רפפורט ראה אור ב-1958 בשם Ego Psychology and the Problem of Adaptation.
- 1950
הערות על התיאוריה הפסיכואנליטית של האגו
מאמרו של היינץ הרטמן, שראה אור ב-The Psychoanalytic Study of the Child ב-1950 ונדפס שוב בקובץ מאמריו Essays on Ego Psychology (1964), הוא מן הניסוחים המכוננים של פסיכולוגיית האגו הפסיכואנליטית. הרטמן ציין שהמילה "אגו" משמשת במובנים עמומים אפילו בקרב אנליטיקאים, וטען שבתיאוריה המבנית האגו הוא מערכת נפשית, המוגדרת על ידי תפקודיה ועומדת לצד האיד והסופר-אגו, ואינו זהה לאישיות, לפרט או לאדם עצמו. לאדם עצמו, במובחן מן העולם שסביבו, הציע את המונח "עצמי" (self), ודיבר על ייצוגי העצמי של האגו לצד ייצוגי האובייקטים שלו. על בסיס זה ניסח מחדש את הנרקיסיזם של פרויד כטעינה (קתקסיס) ליבידינית לא של האגו אלא של העצמי, כך שכנגד הטעינה של האובייקט עומדת טעינתו של האדם עצמו. ההבחנות הללו בין אגו, עצמי וייצוג עצמי הפכו למקובלות בפסיכואנליזה האמריקאית, ושימשו נקודת מוצא לתאוריות מאוחרות של העצמי, ובהן אלה של אדית יעקובסון ושל היינץ קוהוט.
- 1964
מסות על פסיכולוגיית האגו: בעיות נבחרות בתיאוריה הפסיכואנליטית
קובץ זה של מאמרי היינץ הרטמן ראה אור בניו יורק בהוצאת International Universities Press ב-1964 (xv + 492 עמודים). עשרים פרקיו משתרעים על פני יותר משלושה עשורים: ממחקרים קליניים וניסויים מוקדמים משנותיו בווינה ועד למאמרים העיוניים משנות ה-50, שבהם פיתח את פסיכולוגיית האגו הפסיכואנליטית אחרי "פסיכולוגיית האגו ובעיית ההסתגלות". בין המאמרים "Psychoanalysis and the Concept of Health", ו-"Comments on the Psychoanalytic Theory of the Ego", שבו הבחין בין האגו כמערכת נפשית לבין העצמי. מאמרים אחרים הם "The Mutual Influences in the Development of Ego and Id", "Notes on the Theory of Sublimation", שבו פיתח את מושג הניטרול, ו-"Notes on the Reality Principle". מאמרים נוספים עוסקים בתאוריית הדחפים, בפעולה רציונלית ולא רציונלית, בפסיכואנליזה ובסוציולוגיה, ביישום מושגים פסיכואנליטיים במדעי החברה, בפסיכולוגיה התפתחותית, בהשלכות הטכניות של פסיכולוגיית האגו, בסכיזופרניה, בנוירוזה הינקותית, בהתפתחות מושג האגו בכתבי פרויד ובפסיכואנליזה כתאוריה מדעית. המאמרים משנות ה-50 המקובצים כאן פורשים את ההבחנה שלו בין אוטונומיה ראשונית למשנית של האגו. הכרך מביא גם מחקרים על פליטות בפסיכוזת קורסקוב, על זכירת משימות שהושלמו ושלא הושלמו בנוירוזה טורדנית-כפייתית, ועל תאומים. מהדורה גרמנית ראתה אור בשם Ich-Psychologie: Studien zur psychoanalytischen Theorie.
ראו גם
אישים
הערות שוליים
- הערות על התיאוריה הפסיכואנליטית של האגו1950מקור לקשר
- מסות על פסיכולוגיית האגו: בעיות נבחרות בתיאוריה הפסיכואנליטית1964מקור לקשר
- פסיכולוגיית האגו ובעיית ההסתגלות1939מקור לקשר