מושג
המאמץ לשגע את האחר
תיאורו של הרולד סרלס משנת 1959 לדרכים שבהן אדם אחד, ביודעין או שלא ביודעין, מערער את ביטחונו של אחר בתגובותיו הרגשיות שלו ובתפיסת המציאות שלו. בין הדוגמאות: מעבר פתאומי בין גלי רגש שונים בעת דיון באותו נושא, או שמירה על אותו גל רגשי תוך קפיצה בין עניינים של חיים ומוות לבין עניינים של מה בכך. הוא הציע זאת כאחד הגורמים בהתהוות הסכיזופרניה בתוך המשפחה. הוא גם מצא שמטופל ומטפל עושים מאמצים כאלה זה כלפי זה בטיפול, וסבר שעל המטפל לשאת אותם ולהבין אותם במקום להגיב בנקמה.
התפתחות
1959
הוצג בידי הרולד סרלס
מאמרו של סרלס משנת 1959 ב-British Journal of Medical Psychology, שנדפס שוב במאמריו המקובצים (1965). הוא רואה במאמץ לערער את אמונתו של אדם אחר ברגשותיו ובתפיסותיו שלו גורם הן בהתהוות הסכיזופרניה והן בפסיכותרפיה שלה.
מתוך מאמרים מקובצים על סכיזופרניה ונושאים קרובים (1965);המאמץ לשגע את האדם האחר: יסוד באטיולוגיה ובפסיכותרפיה של סכיזופרניה (1959)
קשרים
- 1959 הוצג בידי הרולד סרלס
מאמרו של סרלס משנת 1959 ב-British Journal of Medical Psychology, שנדפס שוב במאמריו המקובצים (1965). הוא רואה במאמץ לערער את אמונתו של אדם אחר ברגשותיו ובתפיסותיו שלו גורם הן בהתהוות הסכיזופרניה והן בפסיכותרפיה שלה.
חיבורים
- 1965
מאמרים מקובצים על סכיזופרניה ונושאים קרובים
ספרו הראשון של הרולד פ. סירלס מקבץ כשני תריסרים של מאמרים שכתב בין 1951 ל-1963, רובם בשנות עבודתו בצ'סטנט לודג', על פסיכותרפיה פסיכואנליטית אינטנסיבית של סכיזופרניה כרונית ועל שאלות קליניות סמוכות. הספר ראה אור ב-1965 בהוצאת International Universities Press בניו יורק ובהוצאת הוגארת' בסדרה International Psycho-Analytical Library בלונדון, בהקדמה מאת רוברט פ. נייט, ולימים הודפס מחדש בסדרת Maresfield Library. המאמרים מסודרים לפי סדר כתיבתם, וכך הם משקפים את התפתחות חשיבתו של סירלס בהדרגה. הם נעים ממחקרים מוקדמים על הפנמה (אינקורפורציה), מבוכה ונקמנות, דרך פגיעותו של המטופל לתהליכים הלא-מודעים של המטפל, אהבה אדיפלית בהעברה הנגדית, המאמץ לשגע את האחר, אינטגרציה והתמיינות, מיניות, חרדה מפני שינוי ומפני המוות ותקשורת סכיזופרנית, ועד למאמרים מאוחרים יותר על שלבי האינטראקציה בין מטופל למטפל, על חשיבה קונקרטית ומטפורית, על תגובות ניטרליות של המטפל, על פסיכוזת העברה ועל הדרכה פסיכואנליטית. לאורך הספר כולו רואה סירלס ברגשותיו של המטפל מקור מרכזי של מידע קליני, ובקשר שבין המטופל למטפל את הזירה שבה מתחולל השינוי.