מושג
מודל הדחף והמודל ההתייחסותי
שתי המשפחות שלתוכן מיינו ג'יי גרינברג וסטיבן מיטשל את התאוריות הפסיכואנליטיות בספרם יחסי אובייקט בתאוריה פסיכואנליטית (1983), לפי מה שכל תאוריה רואה כחומר היסוד של הנפש. במודל הדחף/מבנה, שראשיתו בפרויד, היחסים עם אחרים נגזרים מן הדחפים: האחר חשוב כמטרה או כאמצעי לסיפוק הדחף, והמבנה הנפשי צומח מתוך ההתמודדות עם לחץ הדחפים. במודל ההתייחסותי/מבנה, שראשיתו בתאוריה הבינאישית של סאליבן ובתאוריית יחסי האובייקט של פרברן, היחסים עם אחרים קודמים והמבנה הנפשי נבנה מהם. לדעת המחברים שני המודלים נשענים על תפיסות של טבע האדם שאינן מתיישבות זו עם זו, והם קראו תאוריות מאוחרות יותר או כניסיון להכיל ממצאים התייחסותיים בתוך תאוריית הדחף (הרטמן, מאלר, ג'ייקובסון, קרנברג) או כעירוב של שני המודלים (קוהוט, סנדלר).
התפתחות
1983
הוצג בידי סטיבן מיטשל
יחד עם גרינברג שרטט מיטשל את הקו בין תאוריות שבהן היחסים עם אחרים משרתים את הדחפים לבין תאוריות שבהן היחסים קודמים. חלוקה זו הייתה למסגרת המכוננת של האסכולה ההתייחסותית.
מתוך יחסי אובייקט בתאוריה פסיכואנליטית (1983)
1983
הוצג בידי ג'יי גרינברג
גרינברג, שותפו של מיטשל לספר מ-1983, חולק עמו את הקרדיט על המיון לשני מודלים. בניגוד למיטשל טען מאוחר יותר שהפסיכואנליזה אינה יכולה לוותר על מושג של דחף.
מתוך יחסי אובייקט בתאוריה פסיכואנליטית (1983)
קשרים
- 1983 הוצג בידי סטיבן מיטשל
יחד עם גרינברג שרטט מיטשל את הקו בין תאוריות שבהן היחסים עם אחרים משרתים את הדחפים לבין תאוריות שבהן היחסים קודמים. חלוקה זו הייתה למסגרת המכוננת של האסכולה ההתייחסותית.
- 1983 הוצג בידי ג'יי גרינברג
גרינברג, שותפו של מיטשל לספר מ-1983, חולק עמו את הקרדיט על המיון לשני מודלים. בניגוד למיטשל טען מאוחר יותר שהפסיכואנליזה אינה יכולה לוותר על מושג של דחף.
- הוליד את פסיכואנליזה התייחסותית
האסכולה שאובת את שמה ואת נקודת המוצא שלה מן החלוקה מ-1983 למודל דחף/מבנה ולמודל התייחסותי/מבנה. היא צמחה מן הצד ההתייחסותי של חלוקה זו.
חיבורים
- 1983
יחסי אובייקט בתאוריה פסיכואנליטית
ספרם של ג'יי ר. גרינברג וסטיבן א. מיטשל, שיצא לאור בהוצאת אוניברסיטת הרווארד ב־1983, משווה בין התאוריות הפסיכואנליטיות המרכזיות לפי שאלה אחת: היכן כל אחת מהן ממקמת את יחסיו של האדם עם הזולת. המחברים מבחינים בין שני מודלים יסודיים. במודל הדחף/מבנה, שמקורו בפרויד, היחסים עם אחרים נוצרים ומעוצבים מתוך הצורך בסיפוק הדחפים. במודל היחסים/מבנה (המודל ההתייחסותי), היחסים הם ראשוניים ואינם ניתנים לרדוקציה לדבר בסיסי יותר. הספר קורא את הפסיכואנליזה הבין־אישית של הארי סטאק סאליבן ואת תאוריות יחסי האובייקט הבריטיות של מלאני קליין, פיירברן, ויניקוט וגאנטריפ כחלופות רדיקליות לתאוריית הדחפים. את פסיכולוגיית האגו של הרטמן, מאהלר, ג'ייקובסון וקרנברג הוא קורא כאסטרטגיה של התאמה, המרחיבה את תאוריית הדחפים כך שתכלול גם את יחסי האובייקט. קוהוט וסנדלר מוצגים כאסטרטגיות של מודל מעורב, המשלבות יסודות משני המודלים. הפרק האחרון מתחקה אחר הפער בין שני המודלים בוויכוחים על אבחנה ועל הטכניקה הקלינית.
ראו גם
אישים
הערות שוליים
- יחסי אובייקט בתאוריה פסיכואנליטית1983מקור לקשר