מושג
לחלום את עצמך אל תוך הקיום
תפיסתו של תומאס אוגדן בדבר תכליתה של האנליזה, שפיתח החל מ-2003 על בסיס תורת החלימה של ביון. חלימה היא כאן העבודה הנפשית הלא מודעת של עיבוד החוויה הרגשית, והיא מתרחשת בערות כמו בשינה. חוויה שאדם אינו מסוגל לחלום נותרת כחלומות שלא נחלמו, שאינם נחווים כלל ומתבטאים במצבים פסיכוסומטיים או פסיכוטיים, או כחלומות קטועים, כמו בבעתת לילה, שבהם הרגש מטריד מכדי שהחלימה תימשך. בפגישה המטפל לוקח חלק בחלימת החלומות שלא נחלמו ושנקטעו של המטופל, בעיקר דרך הרוורי. כך המטופל נעשה מסוגל לחלום את החוויה שלו בעצמו, ובכך להיות חי יותר ולהיות עצמו במלואו.
התפתחות
2003
הוצג בידי תומאס ה. אוגדן
המאמר מ-2003 מציג את החלומות שלא נחלמו ואת החלומות הקטועים; הספר מ-2005 מנסח את משימת המטפל כחלימת החלומות שלא נחלמו של המטופל, כדי שהמטופל יוכל לחלום את עצמו אל תוך הקיום במלואו.
מתוך על אי-היכולת לחלום (2003);אומנות זו של הפסיכואנליזה: לחלום חלומות שלא נחלמו וזעקות שנקטעו (2005)
קשרים
- 2003 הוצג בידי תומאס ה. אוגדן
המאמר מ-2003 מציג את החלומות שלא נחלמו ואת החלומות הקטועים; הספר מ-2005 מנסח את משימת המטפל כחלימת החלומות שלא נחלמו של המטופל, כדי שהמטופל יוכל לחלום את עצמו אל תוך הקיום במלואו.
- 2003 נגזר מתוך פונקציית אלפא
חלומות שלא נחלמו הם חוויה שפונקציית אלפא לא הצליחה להתמיר לחומר לחלימה.
- 2005 נגזר מתוך רוורי
הרוורי של המטפל הוא הדרך העיקרית שבה הוא לוקח חלק בחלימת החלומות שלא נחלמו של המטופל.
חיבורים
- 2003
במאמר זה עוסק אוגדן באי-היכולת לחלום, שאותה הוא מבחין מן הכישלון הפשוט לזכור חלומות. בעקבות ביון הוא גורס שעבודת החלימה היא שיוצרת את ההבחנה בין המודע ללא-מודע, ולא להפך; מי שאינו יכול לחלום אינו יכול אפוא לייצר חוויה מודעת ולא-מודעת נבדלות, ואינו מבחין בין שינה לערות או בין חלימה לתפיסה. הוא ניגש לבעיה משלושה כיוונים: תיאורטית, דרך רעיונותיו של ביון; דרך סיפור של בורחס הממחיש באמנות יוצאת דופן מה פירוש להיות חסר יכולת לחלום; וקלינית, דרך אנליזה ממושכת שבה המטופל הפיק בתחילה שפע של 'רעש נפשי' שהאנליטיקאי לא יכול היה להשתמש בו. במשך שנים הותיר הדבר את האנליטיקאי במצב של מחסור ברוורי ובאפיזודות קצרות של פסיכוזת העברה נגדית. אוגדן דן בשתי פגישות שבהן העבודה האנליטית חיזקה את יכולתם של המטופל ושל האנליטיקאי לחלימה אמיתית, בשינה וברוורי.
- 2005
אומנות זו של הפסיכואנליזה: לחלום חלומות שלא נחלמו וזעקות שנקטעו
קובץ מסות שראה אור ב־2005 בסדרה New Library of Psychoanalysis של הוצאת ראוטלדג׳. תומאס אוגדן שואל מדוע החלימה היא הפעילות הפסיכואנליטית החשובה ביותר של הנפש, ומציע דרך חדשה להמשיג את מקומה של החלימה בנפש האדם. בהישען על פרויד, קליין, ויניקוט וביון הוא בוחן את הרעיון שהפסיכופתולוגיה היא ביטוי לקריסת יכולתו של אדם לחלום את חווייתו, וחוקר כיצד האנליטיקאי משתתף מבחינה נפשית בחלימתו של המטופל. תיאורים קליניים משולבים לאורך כל הספר, המבקש להעביר לא רק מערך של טכניקות אלא דרך אנושית להיות עם מטופלים. בין פרקיו מסת הכותרת על חלימת חלומות שלא נחלמו ועל זעקות שנקטעו, קריאה חדשה בראשיתה של תאוריית יחסי האובייקט, "על אי־היכולת לחלום", "מה נכון, ורעיון של מי זה היה?", קריאה בביון, "על החזקה והכלה, הוויה וחלימה" ומסה על הכתיבה הפסיכואנליטית.
ראו גם
אישים
הערות שוליים
- על אי-היכולת לחלום2003מקור לקשר
- אומנות זו של הפסיכואנליזה: לחלום חלומות שלא נחלמו וזעקות שנקטעו2005מקור לקשר