מושג
עבודת החלום
התהליכים ההופכים את מחשבות החלום הסמויות לחלום הגלוי.
התפתחות
1900
הוצג בידי זיגמונד פרויד
פרויד פרש את מנגנון היווצרות החלום ב"פשר החלומות" (1900). בתיאור המקרה של דורה הוא חוזר אל הכלל שקבע בספר זה, שכל חלום מציג משאלה כמתגשמת, ובאופן מוסווה כשהמשאלה מודחקת, ובוחן אותו מול חלומה הראשון של דורה; הוא מכנה את החלום מעקף של ההדחקה, אמצעי של ייצוג עקיף.
מתוך קטע מתוך אנליזה של היסטריה (1905);פשר החלומות (1900)
1962
עובד מחדש בידי וילפרד ביון
ב"ללמוד מן הניסיון" ביון הופך את עבודת החלימה לרצופה עם חיי הערות: פונקציית אלפא חייבת לעבד את הרשמים החושיים של חוויה רגשית, בשינה ובערות, לפני שיוכלו לשמש מחשבות חלום, ותוצריה דומים לדימויי החלום שפרויד פירש. ה"חלום" שהיא מאפשרת שומר על ההפרדה בין המודע ללא-מודע, וביון רואה בכך את הסיבה לכך שהחלום של התאוריה הקלאסית מתנגד לניסיון להפוך אותו למודע.
מתוך ללמוד מן הניסיון (1962)
קשרים
- 1900 הוצג בידי זיגמונד פרויד
פרויד פרש את מנגנון היווצרות החלום ב"פשר החלומות" (1900). בתיאור המקרה של דורה הוא חוזר אל הכלל שקבע בספר זה, שכל חלום מציג משאלה כמתגשמת, ובאופן מוסווה כשהמשאלה מודחקת, ובוחן אותו מול חלומה הראשון של דורה; הוא מכנה את החלום מעקף של ההדחקה, אמצעי של ייצוג עקיף.
- 1962 עובד מחדש בידי וילפרד ביון
ב"ללמוד מן הניסיון" ביון הופך את עבודת החלימה לרצופה עם חיי הערות: פונקציית אלפא חייבת לעבד את הרשמים החושיים של חוויה רגשית, בשינה ובערות, לפני שיוכלו לשמש מחשבות חלום, ותוצריה דומים לדימויי החלום שפרויד פירש. ה"חלום" שהיא מאפשרת שומר על ההפרדה בין המודע ללא-מודע, וביון רואה בכך את הסיבה לכך שהחלום של התאוריה הקלאסית מתנגד לניסיון להפוך אותו למודע.
- 1962 הוליד את פונקציית אלפא
ביון עיצב את פונקציית אלפא על פי דגם החלימה: זו הפונקציה המאפשרת את ה"חלום", ויסודות האלפא שהיא מייצרת דומים לדימויים החזותיים של החלום, ואולי זהים להם, אותם דימויים שהפירוש של פרויד מפענח לתוכנם הסמוי.
חיבורים
- 1900
ספרו של פרויד על החלום, שיצא בהוצאת דויטיקה בנובמבר 1899 ועליו שנת הדפוס 1900, טוען שהחלום הוא הגשמה מוסווית של משאלה מודחקת. הוא מציג שיטה לפירוש חלומות באמצעות האסוציאציות של החולם, ומבחין בין התוכן הגלוי של החלום לבין מחשבות החלום הסמויות. עבודת החלום הופכת את אלה לזה באמצעות עיבוי, הסטה, שיקולי ייצוגיות ועיבוד משני. הפרק השביעי מציע מודל של המנגנון הנפשי, המורכב ממערכות הלא-מודע, הסמוך-למודע והמודע, עם צנזורה ביניהן ושני אופני פעולה, התהליך הראשוני והתהליך המשני. הספר הוא גם הניסוח הראשון בדפוס של הנושא שפרויד כינה מאוחר יותר תסביך אדיפוס. פרויד הרחיב אותו במהדורות רבות מאוחרות.
- 1905
תיאור המקרה של "דורה", צעירה וינאית בת שמונה-עשרה (שזוהתה לימים כאידה באואר), שפרויד טיפל בה כאחד-עשר שבועות בסוף שנת 1900; הוא נכתב ב-1901 ופורסם ב-1905 בכתב העת Monatsschrift für Psychiatrie und Neurologie. דורה סבלה משיעול עצבי, מאובדן קול, מקוצר נשימה וממצבי רוח ירודים, ואביה הביא אותה אל פרויד לאחר שהוריה מצאו מכתב שבו רמזה על כוונה להתאבד. מאחורי הסימפטומים חושף פרויד הסתבכות משפחתית: הרומן של אביה עם גברת ק., וחיזוריו של בעלה, מר ק., שדורה סטרה לו לאחר שהציע לה את עצמו על שפת אגם, ושנשיקתו המוקדמת יותר עוררה בה גועל. פרויד מפרש את הסימפטומים כביטוי של משאלות מיניות מודחקות – אהבה למר ק., התעוררות מחודשת של ההיקשרות הילדית לאב, ובשכבה העמוקה ביותר אהבה לגברת ק. – ומעמיד את תיאור המקרה על פירושם של שני חלומות: בית בוער שממנו האב מציל אותה בעוד האם מבקשת להציל את קופסת התכשיטים שלה, ונדודים בעיר זרה לאחר מות האב. דורה הפסיקה את הטיפול ב-31 בדצמבר. באחרית הדבר תולה פרויד את הכישלון בכך שלא זיהה ולא פירש בעוד מועד את העברת רגשותיה כלפי מר ק. אליו, ומציג לראשונה באופן שיטתי את ההעברה כמהדורה חדשה של דחפים ישנים המופנים אל הרופא.
- 1962
"ללמוד מן הניסיון", שראה אור ב־1962, הוא הראשון בספרים התאורטיים הקצרים שבהם ניסה ביון לתת לפסיכואנליזה כלי לחשוב על החשיבה. בהסתמך על עבודתו עם מטופלים פסיכוטיים ועל תיאורו של פרויד את שני העקרונות של ההתרחשות הנפשית, הוא שואל כיצד אדם לומד מן הניסיון הרגשי, ומדוע יש מי שאינו מסוגל לכך. כדי שמונחיו לא יישאו את הקונוטציות של התאוריה הקיימת, הוא מציג סימנים ריקים ממשמעות במכוון, ובראשם פונקציית אלפא, ומתאר את האישיות כמערכת של פונקציות ושל הגורמים שלהן. פונקציית אלפא פועלת על רשמים חושיים ועל חוויות רגשיות והופכת אותם ליסודות אלפא, שאפשר לאחסן, להשתמש בהם במחשבות החלום ובחשיבה הלא מודעת של הערות, ולזכור אותם. מה שאינו עובר התמרה כזאת נותר כיסודות ביתא: עובדות לא מעוכלות הנחוות כדברים כשלעצמם ולא כמחשבות, שאפשר רק לסלק אותן בהזדהות השלכתית או לפרוק אותן בפעולה. יסודות האלפא מתלכדים למחסום מגע, המפריד בין המודע ללא מודע ובה בעת מקשר ביניהם, וכך מאפשר להיות ער או ישן, מודע או לא מודע; כשפונקציית אלפא נכשלת, תופס את מקומו מסך של יסודות ביתא, והאדם אינו מסוגל לחלום באמת, ולכן אינו יכול להירדם וגם לא להתעורר לגמרי. הפונקציה מתפתחת אצל התינוק בזכות יכולת הרוורי של האם: היא קולטת את המצבים שהתינוק משליך לתוכה, כמו פחד מוות, ומחזירה לו אותם בצורה שיוכל לשאת, והתינוק מפנים יחד איתם את הפונקציה עצמה; כשהיא אינה מסוגלת לכך, מה שחוזר אל התינוק הוא אימה חסרת שם. החשיבה מתחילה כשציפייה פוגשת תסכול: תינוק המסוגל לשאת את ההיעדר יוצר ממנו מחשבה, ותינוק שאינו מסוגל לכך חווה את ההיעדר כאובייקט רע שיש להיפטר ממנו. ביון מתאר את הקשרים בין אובייקטים כאהבה, שנאה וידיעה (L, H ו־K), ורואה ב־K — הפעילות הכואבת של היכרות הולכת ונבנית עם דבר, להבדיל מהחזקה בידע עליו — את הקשר שהלמידה מן הניסיון תלויה בו; היפוכו, מינוס K, מרוקן את החוויה ממשמעותה ומונע בידי קנאה. בפרקים המאוחרים דן ביון באופן שבו האנליטיקאי מפשט מודלים מן הניסיון הקליני ומזהה עובדה נבחרת המעניקה לכידות לחומר המפוזר של הפגישה, ומפשט את מודל האם והתינוק ליחס בין מכיל למוכל, שספריו המאוחרים מפתחים.
ראו גם
אישים
הערות שוליים
- קטע מתוך אנליזה של היסטריה1905מקור לקשר
- פשר החלומות1900מקור לקשר
- ללמוד מן הניסיון1962מקור לקשר