מושג
מכיל–מוכל
המודל של ביון ליחס שבו דבר אחד קולט ומחזיק דבר אחר. בצורתו הראשונה האם קולטת לתוכה את הרגשות הבלתי נסבלים שהתינוק משליך אליה, ומחזירה לו אותם בצורה שיוכל לשאת. בהכללה, הוא מתאר כיצד הנפש מחזיקה מחשבות, כיצד האנליטיקאי מחזיק את השלכותיו של המטופל וכיצד קבוצה מחזיקה פרט, והיחס עשוי לקדם צמיחה או לפגוע בכל אחד מן הצדדים.
התפתחות
1962
הוצג בידי וילפרד ביון
שורטט ב"ללמוד מן הניסיון" (1962), קיבל את הסימן ♀♂ ב"יסודות הפסיכואנליזה" (1963) והורחב לפרט ולקבוצה ב"קשב ופרשנות" (1970).
מתוך קשב ופרשנות (1970);המרכיבים של הפסיכואנליזה (1963);ללמוד מן הניסיון (1962)
2004
פותח בידי תומאס ה. אוגדן
אוגדן קרא את המכיל-מוכל של ביון כעוסק בעיקר בעיבוד, או בחלימה, של מחשבות ורגשות, והציב אותו לצד ההחזקה של ויניקוט, שאותה קרא כעוסקת בהוויה ובחוויית הזמן.
מתוך על החזקה והכלה, הוויה וחלימה (2004)
קשרים
- 1962 הוצג בידי וילפרד ביון
שורטט ב"ללמוד מן הניסיון" (1962), קיבל את הסימן ♀♂ ב"יסודות הפסיכואנליזה" (1963) והורחב לפרט ולקבוצה ב"קשב ופרשנות" (1970).
- 2004 פותח בידי תומאס ה. אוגדן
אוגדן קרא את המכיל-מוכל של ביון כעוסק בעיקר בעיבוד, או בחלימה, של מחשבות ורגשות, והציב אותו לצד ההחזקה של ויניקוט, שאותה קרא כעוסקת בהוויה ובחוויית הזמן.
- נגזר מתוך הזדהות השלכתית
- התפצל אל הזדהות פולשנית
מלצר שומר את המונח 'הזדהות השלכתית' להשלכה התקשורתית שתיאר ביון, אל מכל קשוב. הזדהות פולשנית היא מקבילתה הכול-יכולה: היא חודרת אל האובייקט בכוח, שולטת בפנימיותו ואינה מבקשת הבנה.
חיבורים
- 1962
"ללמוד מן הניסיון", שראה אור ב־1962, הוא הראשון בספרים התאורטיים הקצרים שבהם ניסה ביון לתת לפסיכואנליזה כלי לחשוב על החשיבה. בהסתמך על עבודתו עם מטופלים פסיכוטיים ועל תיאורו של פרויד את שני העקרונות של ההתרחשות הנפשית, הוא שואל כיצד אדם לומד מן הניסיון הרגשי, ומדוע יש מי שאינו מסוגל לכך. כדי שמונחיו לא יישאו את הקונוטציות של התאוריה הקיימת, הוא מציג סימנים ריקים ממשמעות במכוון, ובראשם פונקציית אלפא, ומתאר את האישיות כמערכת של פונקציות ושל הגורמים שלהן. פונקציית אלפא פועלת על רשמים חושיים ועל חוויות רגשיות והופכת אותם ליסודות אלפא, שאפשר לאחסן, להשתמש בהם במחשבות החלום ובחשיבה הלא מודעת של הערות, ולזכור אותם. מה שאינו עובר התמרה כזאת נותר כיסודות ביתא: עובדות לא מעוכלות הנחוות כדברים כשלעצמם ולא כמחשבות, שאפשר רק לסלק אותן בהזדהות השלכתית או לפרוק אותן בפעולה. יסודות האלפא מתלכדים למחסום מגע, המפריד בין המודע ללא מודע ובה בעת מקשר ביניהם, וכך מאפשר להיות ער או ישן, מודע או לא מודע; כשפונקציית אלפא נכשלת, תופס את מקומו מסך של יסודות ביתא, והאדם אינו מסוגל לחלום באמת, ולכן אינו יכול להירדם וגם לא להתעורר לגמרי. הפונקציה מתפתחת אצל התינוק בזכות יכולת הרוורי של האם: היא קולטת את המצבים שהתינוק משליך לתוכה, כמו פחד מוות, ומחזירה לו אותם בצורה שיוכל לשאת, והתינוק מפנים יחד איתם את הפונקציה עצמה; כשהיא אינה מסוגלת לכך, מה שחוזר אל התינוק הוא אימה חסרת שם. החשיבה מתחילה כשציפייה פוגשת תסכול: תינוק המסוגל לשאת את ההיעדר יוצר ממנו מחשבה, ותינוק שאינו מסוגל לכך חווה את ההיעדר כאובייקט רע שיש להיפטר ממנו. ביון מתאר את הקשרים בין אובייקטים כאהבה, שנאה וידיעה (L, H ו־K), ורואה ב־K — הפעילות הכואבת של היכרות הולכת ונבנית עם דבר, להבדיל מהחזקה בידע עליו — את הקשר שהלמידה מן הניסיון תלויה בו; היפוכו, מינוס K, מרוקן את החוויה ממשמעותה ומונע בידי קנאה. בפרקים המאוחרים דן ביון באופן שבו האנליטיקאי מפשט מודלים מן הניסיון הקליני ומזהה עובדה נבחרת המעניקה לכידות לחומר המפוזר של הפגישה, ומפשט את מודל האם והתינוק ליחס בין מכיל למוכל, שספריו המאוחרים מפתחים.
- 1963
״המרכיבים של הפסיכואנליזה״ (1963) הוא השני מבין ארבעה ספרים תיאורטיים שכתב וילפרד ביון על החשיבה ועל השיטה הפסיכואנליטית: הוא בא אחרי ספרו על הלמידה מן החוויה (1962) וקודם לספריו על טרנספורמציות (1965) ועל קשב ופרשנות (1970). ביון מוטרד מן הפער שבין מה שהאנליטיקאי חווה בשעה הטיפולית לבין התיאוריות שבהן הוא מתאר את החוויה הזאת, ולכן הוא מחפש מספר קטן של יסודות – בדומה לאקסיומות של אוקלידס או לאותיות האלף-בית – שצירופיהם יוכלו לייצג גם את התיאוריות הפסיכואנליטיות וגם את העובדות הקליניות שהן עוסקות בהן. כיסודות כאלה הוא מציע את יחסי המכל והמוכל (♀♂); את התנודה בין העמדה הפרנואידית-סכיזואידית לעמדה הדפרסיבית (Ps↔D), שבה ״עובדה נבחרת״ מלכדת לפתע נתונים מפוזרים לכדי שלם בעל משמעות; את קשרי האהבה, השנאה והידיעה (L, H, K); ואת התבונה והרעיון (R, I). לטענתו, אובייקט פסיכואנליטי של ממש משתרע על פני שלושה ממדים: ממד החושים, שבו אפשר לצפות בו; ממד המיתוס, שבו אפשר לייצג אותו בסיפור אישי כמו מיתוס אדיפוס; וממד התשוקה, הרגש העז המעיד שבין שתי נפשות מתקיים קשר, בלא אלימות. בספר מוצג לראשונה ״הגריד״ – טבלה דו-צירית למיון האמירות שבשעה האנליטית, של המטופל ושל האנליטיקאי כאחד. הציר האנכי מתאר את ההתפתחות הגנטית של החשיבה: מאלמנטים מסוג בטא ומסוג אלפא, דרך מחשבות חלום ומיתוסים, פרה-קונספציה, קונספציה ומושג, ועד מערכת דדוקטיבית מדעית ותחשיב אלגברי. הציר האופקי מתאר את השימוש שהאמירה משרתת: השערה מגדירה, שקר המוחזק כהגנה מפני חרדה (טור ψ), רישום, קשב, חקירה ופעולה. ביון קורא את מיתוס אדיפוס כסיפור על הדחף לדעת ועל יהירותה של הסקרנות, ורואה ברכיביו יסודות של פרה-קונספציה. הספר נחתם בדיון בפרספקטיבה הפיכה: המטופל נראה כמקבל את הפרשנות, אך בשקט הופך את הנחות היסוד שלה, וכך קונפליקט דינמי נעשה סטטי והכאב נעקף. לפי ביון, מטרת האנליזה אינה להקל על הכאב אלא להרחיב את יכולתו של המטופל לשאת אותו.
- 1970
״קשב ופרשנות״ (1970) הוא האחרון בארבעת הספרים התיאורטיים שכתב וילפרד ביון על החשיבה ועל השיטה הפסיכואנליטית, וכותרת המשנה שלו מציגה אותו כגישה מדעית לתובנה בפסיכואנליזה ובקבוצות. ביון פותח בערעור על המודל הרפואי: הרופא נשען על עדות החושים, ואילו המציאויות שהאנליטיקאי פוגש – חרדה, למשל – אין להן צורה, צבע או ריח, ואפשר לתפוס אותן רק באינטואיציה. את המציאות האחרונה של השעה האנליטית הוא מכנה O: האמת שאין לדעת אותה, הדבר כשלעצמו, שאפשר רק להיות אותו. הידיעה (K) מסוגלת לתאר את גלגוליו של O, אך טרנספורמציה ב-O משנה את מי שעובר אותה. כדי להיפתח ל-O על האנליטיקאי לוותר על זיכרון, על תשוקה ואף על הבנה, שכן כל אחד מהם ממלא את הנפש במה שכבר ידוע או מבוקש, ומסתיר את מה שמתהווה עכשיו. מצב ממושמע זה מכונה אצלו ״מעשה של אמונה״ (F), והוא קשור ל״יכולת השלילית״ שתיאר קיטס – היכולת לשהות באי-ודאות ובספק בלי לחתור בקוצר רוח אל עובדות והסברים. ביון מתאר את מעברו של האנליטיקאי מסבלנות, מצב הקרוב לעמדה הפרנואידית-סכיזואידית שבו נסבלים אי-הקוהרנטיות ותחושת רדיפה, אל ביטחון, מצב הדומה לעמדה הדפרסיבית שבו מתגלה דפוס ואפשר לתת פרשנות. במחציתו השנייה של הספר ביון מרחיב את מודל המכל והמוכל אל היחסים שבין המיסטיקן או הגאון, נושא הרעיון החדש והמערער, לבין הממסד של הקבוצה, הנדרש גם לשמר את הרעיון וגם להתגונן מפניו. יחסים אלה עשויים להיות קומנסליים, סימביוטיים או טפיליים, ואותו דפוס עצמו קיים גם בין רגש למילים שאמורות להכיל אותו, כמו בגמגום המפרק את המילים. עוד טוען ביון כי מחשבה אמיתית אינה זקוקה לחושב, ואילו השקר זקוק לו, ודן בחווייתו של המטופל הפסיכוטי את המרחב הנפשי כחסר גבולות ואת ״הלא-דבר״ שנותר במקום שבו היה אובייקט. הספר נחתם בהבחנה בין שפה הבאה במקום פעולה או מחשבה לבין ״שפת ההישג״, שהיא עצמה פתח לצמיחה.
- 1992
הקלאוסטרום: חקירה של תופעות קלאוסטרופוביות
מלצר מבחין בין הזדהות פולשנית, פנטזיה כול-יכולה של חדירה בכוח אל תוך האם הפנימית כדי לנכס את תכונותיה, לבין ההזדהות ההשלכתית התקשורתית שתיאר ביון. הוא ממפה את העולם הפנימי שהחדירה יוצרת: הקלאוסטרום, המחולק לתאים של הראש-שד, של איבר המין ושל החלחולת, לכל אחד מהם אווירה משלו, שבו חי הפולש באימה קלאוסטרופובית מפני גירוש. הוא מתחקה אחר חלקו של הקלאוסטרום בנרקיסיזם, בסטייה ובהתמכרות, בפסיכוזה ובפריצתה של סכיזופרניה, בגיל ההתבגרות ובפוליטיקה, ודן בבעיות הטכניות שבהגעה אל מטופלים החיים בתוכו. הספר נחתם במסה של מג האריס ויליאמס על מקבת. המוציא לאור מציג אותו כספר מלווה לתפיסת היופי, ורבקה גרינברג העירה שהוא מכנה את ההזדהות פולשנית, עניין של איכות, ולא מסיבית, עניין של כמות.
- 2004
אוגדן מציין כי ההחזקה של ויניקוט והמכיל-מוכל של ביון, אף שהם מן התרומות החשובות ביותר של כל אחד מהם, מובנים לעתים קרובות שלא כהלכה ומתערבבים זה בזה. הוא מציג את מה שהוא רואה כמאפייניו המהותיים של כל מושג וממחיש כיצד הוא משתמש בהם בעבודה הקלינית. ההחזקה, לפי קריאתו, היא מושג אונטולוגי, העוסק בראש ובראשונה בהוויה וביחסה לזמן: בתחילה האם שומרת על רציפות ההוויה של התינוק, בין השאר בכך שהיא מגוננת עליו מפני האיכות ה'לא-אני' של הזמן, ועם התבגרותו התינוק מפנים בהדרגה את ההחזקה הזאת של רציפותו לאורך הזמן ולאורך שינויים רגשיים. המכיל-מוכל, לעומת זאת, עוסק בעיבוד, או ב'חלימה', של מחשבות הנובעות מחוויה רגשית חיה: הוא מתאר את יחסי הגומלין בין מחשבות, רובן לא מודעות (המוכל), לבין היכולת לחלום ולחשוב אותן (המכיל).
ראו גם
מקושר מתוך
אישים
הערות שוליים
- קשב ופרשנות1970מקור לקשר
- המרכיבים של הפסיכואנליזה1963מקור לקשר
- ללמוד מן הניסיון1962מקור לקשר
- על החזקה והכלה, הוויה וחלימה2004מקור לקשר
- הקלאוסטרום: חקירה של תופעות קלאוסטרופוביות1992מקור לקשר