מושג
קבוצת בלינט
קבוצה קטנה של רופאים, בתחילה רופאי משפחה, הנפגשים בקביעות עם מנחה בעל הכשרה פסיכואנליטית כדי לדון במקרים מן העבודה שלהם, כשתשומת הלב מופנית לקשר בין הרופא למטופל ולא רק לאבחנה. מיכאל ואניד בלינט הנהיגו את השיטה במרפאת טביסטוק סביב 1950; היא רואה באישיותו של הרופא עצמה תרופה שאפשר לחקור את השפעותיה.
התפתחות
1957
הוצג בידי מיכאל בלינט
'הרופא, המטופל והמחלה' (1957) מתאר את עבודת סמינריוני הדיון והמחקר הראשונים שקיים בלינט עם רופאי משפחה במרפאת טביסטוק. שיטת ההכשרה שהספר מתאר נודעה כקבוצת בלינט.
מתוך הרופא, החולה שלו והמחלה (1957)
1961
פותח בידי אניד בלינט
אניד בלינט עבדה עם מיכאל בלינט על קבוצות רופאי המשפחה מראשיתן, כתבה איתו את תיאורם של הפסיכותרפיה בעבודת הרופא, והמשיכה את השיטה אחרי מותו.
קשרים
- 1957 הוצג בידי מיכאל בלינט
'הרופא, המטופל והמחלה' (1957) מתאר את עבודת סמינריוני הדיון והמחקר הראשונים שקיים בלינט עם רופאי משפחה במרפאת טביסטוק. שיטת ההכשרה שהספר מתאר נודעה כקבוצת בלינט.
- 1961 פותח בידי אניד בלינט
אניד בלינט עבדה עם מיכאל בלינט על קבוצות רופאי המשפחה מראשיתן, כתבה איתו את תיאורם של הפסיכותרפיה בעבודת הרופא, והמשיכה את השיטה אחרי מותו.
חיבורים
- 1957
הספר מבוסס על סמינר מחקר והכשרה שהנחה מיכאל באלינט במרפאת טאוויסטוק בלונדון בראשית שנות החמישים. קבוצת רופאי משפחה נפגשה מדי שבוע עם פסיכואנליטיקאים ודנה במקרים מן המרפאות של חבריה. על סמך תיאורי המקרה האלה טוען באלינט שהתרופה הנפוצה ביותר ברפואה הכללית היא הרופא עצמו, ושאיש אינו יודע מה המינון הנכון של "התרופה רופא", מהן תופעות הלוואי שלה ומתי היא מזיקה. מוקד העיון הוא המתרחש בין הרופא למטופל, במיוחד אצל אותם מטופלים רבים שלתלונותיהם אין הסבר גופני מספק. לפי באלינט, בשלב המוקדם, ה"לא מאורגן", המטופל מציע לרופא מחלה אחר מחלה, ותגובותיו של הרופא משתתפות בקביעה איזו מהן תתקבע ותהפוך "מאורגנת". רופאים נוטים להקדים את האבחנה הגופנית ולשלוח לבדיקה אחר בדיקה כדי לשלול מחלה אורגנית; כך עלול המטופל להיקבע בהצגה גופנית, בעוד הבעיה שביסוד נותרת ללא מענה. באלינט מציע במקום זאת "אבחנה כוללת", המביאה בחשבון את אישיותו של המטופל ואת קשריו. הוא טובע כמה מושגים: "הפונקציה האפוסטולית", הדחף של הרופא להשיב את המטופל לתפיסה שלו עצמו בדבר הדרך שבה ראוי לנהוג במחלה; "קנוניית האנונימיות", שבה האחריות מתפזרת בין רופא המשפחה לבין המומחים עד שאיש אינו נושא בה; יחסי מורה ותלמיד המנצחים את תלות רופא המשפחה במומחה; ו"חברת השקעות הדדית", ההון המשותף שנצבר לאורך שנים בין רופא המשפחה למטופליו. באלינט מזהיר מפני הרגעה ועצות מוקדמות מדי, ומציין שמי שרק שואל שאלות מקבל תשובות ולא יותר; הקשבה היא מיומנות שיש ללמוד. מטרת הסמינר לא הייתה להפוך רופאים לפסיכותרפיסטים, אלא לחולל שינוי מוגבל אך משמעותי באישיות הרופא, שיאפשר לו להשתמש בתגובותיו הרגשיות כמידע קליני. מן הספר צמחה שיטת הדיון במקרים שנודעה לימים בשם "קבוצות באלינט", והוא נעשה לקלאסיקה של הרפואה המוקדת במטופל ושל החינוך הרפואי.
ראו גם
אישים
הערות שוליים
- הרופא, החולה שלו והמחלה1957מקור לקשר